אליהו בן אמוזג

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב אליהו בן-אמוזג, הראב"א, (24 באפריל 1823 - 6 בפברואר 1900 ז באדר א תר"ס) רב, מקובל, פילוסוף ופרשן המקרא.

קורות חייו

הרב אליהו בן אמוזג נולד במוגדור, מרוקו לאביו אברהם בן שם טוב מפס שבמרוקו (בהיותו בגיל 71), ולאימו קלרה בתו של הרב אברהם קוריאט, ואישתו השנייה של אברהם בן אמוזג, לאחר שאביו אברהם שהיה חשוך ילדים עד גיל 70, ביקש מאישתו הראשונה רשות לשאת אישה שנייה בכדי להוליד ילד, והיא נעתרה לו. קלרה אימו מצד אמה, הייתה גם נכדתו של הרב יהודה בן עטר ("ראבי אל כביר") שכיהן כאב בית דין בעיר פס.

כאשר אליהו היה קרוב לגיל שלוש ברחה משפחתו (דודו ואימו, אביו כבר נפטר) ממוגדור לליוורנו, בשל גזרה של מושל העיר. סבו הרב אברהם קוריאט הראשון ברח לעיר אחרת. בגיל 4 התייתם אף מאימו, וחונך על ידי דודו הרב יהודה קוריאט. על פי הסיפורים הרב אליהו עד גיל 16 כבר הספיק לעבור פעמיים עם דודו על כל ספר הזוהר. הוסמך לרבנות בגיל 18, ושימש כרב העיר ליוורנו במשך כחמישים שנה. הקים בעיר בית דפוס שבו הדפיס ספרי קודש. בין הספרים הדפיס את ספריו של הרב יוסף כנפו ממוגדור.

הרב בן אמוזג היה בעל ידע נרחב מאוד בכתבי הקודש, ובחוכמות חיצוניות, כגון פילוסופיה, אנתרופולוגיה, ארכאולוגיה, היסטוריה, בלשנות וביקורת המקרא. עקב אחרי הגילויים המדעים של תקופתו, כגון תורת האבולוציה, והיה מראשוני חכמי ישראל שקיבל את יסודותיה, אף כי חלק על המסקנות של דרווין. בכתיבתו ניכרת התמודדות עם רעיונותיהם של קאנט, הגל, פיכטה ופילוסופים אחרים. בין רעיונותיו המרכזיים היו השגת אחדות המין האנושי, על סמך היסודות האוניברסליסטיים ביהדות.

אחד מחיבוריו המרכזיים "אם למקרא", ספר ביאור למקרא הנסמך על ממצאי המחקר המודרני, כגון פילולוגיה, ארכאולוגיה והיסטוריה. בנוסף, הכיל הפירוש הגנה על העמדות המסורתיות של חכמי ישראל אל מול ביקורת המקרא. הספר עורר מחלוקת קשה בקהילת חאלב, בין טיעוניהם המרכזיים של חכמיה היה שהוא סבור שיש לחוכמות החיצוניות ערך בהבנת התורה, ושהצביע על הדמיון בין מנהגים מסוימים המוזכרים במקרא, לכאלה שנהגו עמים אחרים בעולם העתיק. חכמי חאלב אף פנו לרבנים אחרים ברחבי האימפריה העות'מאנית לשרוף את ספרי החומש שבהם נדפס הפירוש של בן-אמוזג. חכמי דמשק נעתרו לפנייה ושרפו את הספרים. חכמי ירושלים אימצו קו ביניים. הם לא שרפו את הספרים, אבל לא הכשירו אותם פומבית, ולא גינו את חכמי חאלב על פעולתם. גדול חכמי אסיה הקטנה במאה ה-19, הרב חיים פלאג'י, שחי באיזמיר, התנגד לפעולתם של חכמי חאלב, ואף כתב מכתב עידוד אישי לבן-אמוזג.

מספריו

  • אם למקרא, פירוש מדעי לתורה, 1862 - 1863, ספר שעורר מחלוקת בעולם היהודי חכמי חאלב קראו לשרוף את הספר וחכמי דמשק נענו להם.
  • ישראל והאנושות, האוניברסליות של דת ישראל,
  • מבוא לתורה שבעל פה
  • בשבילי המוסר / מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי, 1867
  • טעם לש"ד, להגנת חוכמת הקבלה וקדמוניותו של ספר הזוהר

לקריאה נוספת

  • צבי זוהר, שמרנות לוחמת: קוים למנהיגותם החברתית-דתית של חכמי חלב בעת החדשה. 55: 57-78, 1993.
  • ביטאון ברית מס' 15 עמ' 54, משנתו של אליהו בן אמוזג, אהרון אמוזג
  • ביטאון ברית מס' 23 עמ' 45, בני אמוזיג, אהרון אמוזג

קישורים חיצוניים

Wiki.png חלק מן התכנים של דף זה נלקחו מהוויקיפדיה העברית ומובאים בכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה 3.0 לא מותאם