דוברומיל

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוברומיל Dobromil
הקרפטים הנשקפים מדוברומיל העגמומית לעת שקיעה נוגה.
שמות נוספים Dobromil (פולנית),

דאבראמיל (יידיש)

מדינה אוקראינה
קואורדינטות '22°47/'49°34
מפה באתר Mapquest
דוברומיל בגשש העיירות (נדרשת הרשמה)
לחצו כאן לעזרה בהוספת התבנית

דוברומיל היא עיר באוקראינה אשר בעבר היתה בה קהילה יהודית. עיירות סמוכות לדוברומיל הן ח'ירוב, Novoye Misto.

גיאוגרפיה

דוברומיל יושבת על גדות נהר ה Wyrwa, שהוא יובלו של נהר ה Wiar, שהוא יובלו של נהר ה San.

היסטוריה

13.9.1871 שריפה גדולה בדוברומיל, 800 משפחות נותרו בחוסר כל, דיווח עיתון 'המגיד'[1].

טרום מלחמת העולם הראשונה

1911 - הרב הטשורטקובי [2] יהושע וידרקר מגיע לעיירה:

"כל תושבי העיירה מקטן ועד גדול הלכו לתחנת הרכבת לקבל את פני הרב החדש. גם אני ילד בן שלוש[3] רכוב על כתפי אבי השתתפתי. זוכר אני את הריקודים והשמחה בעיירה לאור הפנסים והנרות בדרך לבית המדרש עד לדירה המיועדת לרב החדש, שהיתה צמודה לבית המדרש, שניהם תחת גג אחד עם פרוזדור משותף. כשהגענו לבית המדרש לא יכולנו כבר להכנס בגלל הדוחק הרב. הרב רבי יהושע וידרקר מעיר בז'עז'ין היה בעל חנות קטנה, עני ונחבא אל הכלים ותמיד ישב על יד גמרא פתוחה – וחסידי טשורטקוב מצאוהו ראוי ומוכשר להיות רב ומנהיג בעיר. ובפעם הראשונה הוא קבל את התואר רב בעיר ניישטאדט, והוא גם לא הכזיב... הוא יסד בעיירה "ישיבה" שלמדו בו בשנה הראשונה רק בחורי העיירה.....ואח"כ נתוספו אליהם בחורים מהסביבה מדוברומיל ואפילו מסמבור עד שבתחילת המלחמה העולמית הראשונה הגיע מספר התלמידים לכמה מאות, ואחרי פרוץ המלחמה התפזרו כולם למקומותיהם וזה גרם לחיסול "הישיבה".[3]


מלחמת העולם הראשונה

במשך מספר שבועות טרם פרצה המלחמה נתרוקנה ניישטוט מתושביה היהודיים שחיפשו מחסה מאימת המלחמה במחוזות המרוחקים מקו החזית עם הרוסים. משפחות שלא נמצא להן מקום על הרכבת למחוזות הצ'כים והסלובקים של האימפריה האוסטרו-הונגרית, המשיכו ברגל עד דוברומיל, 4 ק"מ דרומית מערבית לניישטוט, ושם נשארו כפליטים אצל קרובים שהעמידו לרשותם קורת גג.

  • 22.9.1914 - א' תשרי תרע"ה, ראש השנה בדוברומיל:

"בזמן התפילה לפני תקיעת השופר במנין המיוחד שהתקיים בבית אחד בקומה השניה בטבור העיר התפרצו כמה נשים בצעקות היסטריות ובבכיות: הקוזאקים בעיר !!! כל המתפללים נבהלו והנמיכו את קול התפילה, ואף פחדו לתקוע בשופר, פן ישמעו הקוזאקים המסתובבים בעיר. בבית הזה בו התפללו היה שער גדול, סגרנו אותו על מנעול ובריח ונפש חיה לא נכנסה מפחד הפטרול הרוסי שמנה שמונה קוזאקים על סוסים. כל אחד מהם היה מצוייד בחרב, רומח ורובה מכודן. על ראשם רכב הקובע בשיפוע ומתחתיו מצד אחד של הפנים פאה אחת עבה ועגולה. עד שגמרנו להתפלל הסתלקו הקוזקאים. אנחנו התפזרנו בשקט כל אחד לביתו הוא. אחרי כמה שעות חזרו האוסטרים. שלושה הוזרים הגיעו עד קצה העיר לפני הגשר והסתתרו מאחורי הקירות של בית אחד וכיוונו את רוביהם לכיוון ההרים לצד חירוב העיר, וירו לסרוגין יריות על מנת לעצור את הרוסים מלהגיע העירה. בינתיים סעדנו סעודת החג של ראש השנה תחת חיפוי משמרות הצבא האוסטרי. לפנות ערב הלכתי עם אבי לבית המדרש של חסידי טשורטקוב ושם היה מלא מפה לפה כמו בכל שבת ומועד, ופתאום עפו כדורי רובים בתוך העיר וכל הנוכחים יצאו בבהלה לחפש מקום מחסה ורצנו עד לבית החרושת לגזוז של אברהם יעקב רוזנבלאט שהיה בקרבת מקום. אך איש אחד קבל בדרך כדור ברגל ונפצע. האוסטרים הסתלקו והרוסים נכנסו במקומם. לאט לאט התרגלנו אליהם, היינו תחת משטר הרוסים במשך כל החורף עד חג הפורים. החיים התנהלו בסדר תחת משטר הרוסים הודות למושל העיר (קומנדנט) שהתיחס באהדה[4] לתושבי העיר וכאשר חנו בעיר חיילים רוסיים שהיו בדרך למבצר פשמישל ורצו לשדוד את תושבי העיר עמד בפרץ ולא נתן. הוא ידע גם לדבר גרמנית, היה מזמין תכופות את הרב לשיחות התיחס אליו בכבוד וגם דאג לשלום התושבים".[3]

  • 1915 (מרץ) - פורים תרע"ה, בדוברומיל:

"והנה הגיע חג פורים ובזמן קריאת המגילה בתוך בתי הכנסת הגיעה הידיעה המחרידה: שכל היהודים ורק היהודים חייבים לעזוב את העיר במשך 24 שעות. וכך היה. כולם התחילו לארוז את החפצים. כל משפחה קבלה מהצבא עגלה עם סוס ומה שאפשר היה להעמיס על העגלה העמיסו ונסעו לרכבת. לא נשאר אף נפש חיה יהודי בעיר. כל הלילה היינו בתחנת הרכבת וחכינו לרכבת המיוחדת שתוביל אותנו לסמבור העיר, הדוחק היה גדול והקור היה חזק לא היה לי מקום לשכב רק לעמוד ולישון בעמידה ובקור לא יכולתי. למחרת נכנסנו לקרונות ונסענו עד סמבור. בסמבור ישבנו בתחנת הרכבת ולא היה לנו מקום איפה להסתדר. ההורים הסתובבו בעיר וחפשו דירה ולא היה בנמצא. אחרי כמה ימי חיפושים מצאנו מקום אצל משפחת בוים על יד משרפות הלבנים בדרך המובילה לדוברומיל. היינו שם עד עשר משפחות בחדר אחד עד חג השבועות, וחזרנו לדוברומיל[5] כי בינתיים כבשו הרוסים את מבצר פשמישלExternal link.png והותר לנו לחזור".[3]


  • 1915 (מאי) - שבועות תרע"ה – מגפת הכולירע:

"המלחמה האכזרית שהתנהלה בסביבתנו, בה נפלו רבבות חללים, נתנה את אותותיה. החיילים שנפלו בקרב לא נקברו, הם נשארו במקום נפילתם. הימים ימי קיץ היו והפגרים המתים שהתמקמו הביאו אחד האסונות הגדולים שבא אי-פעם על עירנו. מגפת ה"חולי-רע" התחילה להשתולל. המגפה התחילה כמה ימים אחרי חג השבועות שנת תרע"ה...המחלה היתה משונה, החולה קבל חום גבוה ולא עברו יותר מ-12 שעות והחולה מת...השלטונות העמידו לרשות העיר קבוצת רופאים, סאניטארים, רפואות, מכשירים, מטות, אף הפכו את בתי הספר לבתי חולים...הובאו קרונות עם חביות ליזול ופעמיים ביום נותזו רחובות העיר, כדי למנוע התפשטות המחלה...הרבה יהודים שהיה בכוחם לעמוד על הרגלים והמגפה עוד לא נגעה בהם, התנדבו לתת יד לעצור אותה.גם הרבה מנשי העיר התנדבו לעבוד בתור אחיות רחמניות ולהיות לעזר לרופאים שטפלו במסירות נפש להציל את החולים. שני בתי הספר היו מלאים בחולים. היו מקרים שמשפחות שלמות מתו לפי הגיל: תחילה קצר מלאך המוות את הילד הקטן במשפחה, והלך לפי הסדר, עד ראש המשפחה...הרופאים פנו לשלטונות ובקשו לסגור את בתי התפילה כדי למנוע פגישה בין התושבים ולמנוע ע"י כך התפשטות המחלה...החרדים טענו שאם אין הרופאים יכולים לעזור, מדוע רוצים הם לסגור את "שער הרחמים"? לכל הפחות יתנו להם לבקש רחמים מהיושב במרומים. בתי התפילה נשארו פתוחים אבל המתפללים עצמם התפללו בחפזון ומבלי לנגוע איש ברעהו, ברחו הביתה מיד אחרי התפילה. בינתים השתוללה המחלה במלוא אכזריותה: יום יום היו עשרות לוויות. דרכי דוברומיל אבלות מבלי באי מועד, כל שעריה שוממין, דממת עיר מתים. גם הלויות התנהלו בשקט, לא היה כח לצעוק, הגרונות היו יבשים, מעיין הדמעות התיבש. משפחות שלמות מתו מבלי להשאיר "קדיש". גם מבין אנשי החברה הקדישא מתו. השלטונות גייסו חיילים יהודים שבויים מן הצבא הרוסי שימלאו מקומם של אנשי החברה הקדישא. כחודש ימים השתוללה המגפה, אחרי עמל קשה הצליחו הרופאים למנוע את התפשטותה. אבל בבתי החולים שכבו עוד הרבה חולים שהסכנה לחייהם עדיין היתה קימת. באותם הימים המרים, כאשר מלאך המות שחט מימין ומשמאל, התיצבה משלחת, הרב ושאר המשמשים בקודש, לפני שלטונות העיר ובקשו רשיון לסדר חופה בבית הקברות. ראשי השלטון נתנו הסכמתם והביעו רצונם להשתתף בחתונה. השלטונות הצבאיים והאזרחיים הגישו את עזרתם המלאה: נתנו ללא תשלום ממחסני הצבא קמח, בשר, ביצים, שמן ועוד. החופה סודרה בבית העלמין בהשתתפות כל תושבי העיר, שיכלו לעמוד על רגליהם, יהודים ונוצרים, אנשי השלטון הצבאי והאזרחי... למחרת אחרי החתונה נחלשה המגפה. כעבור יומיים שלושה יצאו החולים, ששכבו בבתי החולים, בריאים ושלמים, וכמו שהמגפה באה לפתע כך היא הלכה ונעלמה. במגפה איומה זו מתו כ -500 יהודים מתוך 2500 נפשות שמנתה אז העיר דוברומיל ".[3]

נולדו בדוברומיל

  • חיים כהנא[6]


רבני דוברומיל

  • אלימלך מנחם מענדיל, בן אברהם מרדכי[7]
  • שמעון אשכנזי, אב"ד[8]
  • מאיר סג"ל, בן יקותיאל זלמן סג"ל, אבד"ק[9]
  • אברהם טורקער (טורקר), אבד"ק[10]
  • יהודה נתן, בן יעקב יושע (כתב את הספר פני יהושוע) אבד"ק[11]

זמינות מידע גנאלוגי

  • פרויקט AGAD בו ה – Jri-Poland מעלה על הרשת רשומות חיים (לידה, נישואין, מוות) של יהודים מפולין וגליציה:
מחוז דוברומיל ובנותיו, (קישור למאמר של אלכסנדר שרון - בקישורים חיצוניים), עדיין אינם נכללים בו.
רשומות לידה, לצד רשומות נוספות, מדוברומיל, נמצאות בארכיונים שונים בפולין ואוקראינה.
  • הדף של דוברומיל באתר ה Jri-Poland:
נותרו מסמכים ממחוז דוברומיל (ראה קישורים חיצוניים).
ראשי משפחות רבים מדוברומיל מופיעים ברשימות.

ראו גם

רשימת מקורות

  • ספר זכרון לזכר קהילת דוברומיל וניישטוט, בעריכת מ. גלברט תל אביב, 1964.
  • פנקס הקהילות פולין, כרך שני, גאליציה המזרחית, הוצאת יד-ושם, תש"ם. עותק הערך 'דוברומיל' מפנקס הקהילות באתר המרכז העירוני להנצחת השואה של עיריית פתח-תקוה בקישורים חיצוניים.

קישורים חיצוניים

  • עמוד הבית של דוברומיל באתר ה - JewishGen, אתר הגג של הגנאלוגיה היהודית באינטרנט.


הערות שוליים

  1. קול קורא בעיתון 'המגיד'External link.png (בעמודו העשירי).
  2. לתאור השושלת הטשורטקובית אחת החצרות לחסידות רוז'יןExternal link.png
  3. 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 מתוך "זכרונות", רשימתו של יונה ציפר בספר היזכור לקהילת דוברומיל ונוישטוט, ע"מ 122-128
  4. תאור זה אשר ליחס לו זכו היהודים מהמפקד המקומי הרוסי זוכה לאישוש בערך דוברומיל בפנקס קהילות פולין, כרך שני, גאליציה המזרחית.
  5. וכך מתואר בערך דוברומיל בפנקס קהילות פולין, כרך שני, גאליציה המזרחית: "במארס 1915 בזמן הקרבות הכבדים על מבצר פשמישל, גורשו כל יהודי ד' לסאמבור. ביוני של אותה שנה, כשפשמישל נכבשה בידי הרוסים, הותר ליהודי ד' לחזור לביתם. הם מצאו את בתיהם שלמים על כל הרכוש שבהם. לאחר כמה שבועות נסוג הצבא הרוסי ונכנסו לעיר יחידות הצבא האוסטרי".
  6. עיתון: באתר עיתונות יהודית היסטורית, "עברי אנוכי" - Ivri Anochi תאריך: 06 יוני 1873 עמוד מספר: 4
  7. רשימה מדוברומיל, אוקראינה - 1866
  8. המאור וזכרון בספר ח"ב - אמסל, מאיר בן אברהם, ניו יורק תשלד
  9. אנשי שם רבי שלמה באבער קראקא תרנה
  10. שיחת חולין של ת"ח החדש רבי אברהם סג"ל איטינגא המכונה עטינגער סאניק תרעב
  11. פני אפרים-חלק א בומבך, יהושע אפרים תל אביב תשכ