זבולן

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זבולן Zvolen
מרכז העיר
שמות נוספים בהונגרית Zolyom,

Altsohl (גרמנית)

מדינה סלובקיה
קואורדינטות '19°08/'48°35
מפה באתר Mapquest
לחצו כאן לעזרה בהוספת התבנית

זבולן Zvolen בירת נפה ועיר תעשייה במרכז סלובקיה. בהונגרית- Zolyom , בגרמנית -Altsohl .

היסטוריה

נזכרת לראשונה בשנת 1135 כטירה ומרכז מינהלי של צפון מלכות הונגריה. סביב הטירה התפתח יישוב שבו התגוררה הפקידות המלכותית. בשנת 1235 קיבלה מעמד של עיר חופשית, שהיקנה לה זכויות יתר רבות. לימים התפתחה והייתה לבירת מחוז ולעיר מסחר משגשגת ומרכז מינהלי וכלכלי אזורי. במאה ה- 17 הוקמו בה כמה בתי ספר ומוסדות רבות. במאה ה- 19 היתה ממרכזי התנועה הלאומית הסלובקית ומקום מושבו של המנהיג הלאומי הסלובקי לודוביט שטור, שייצג את המחוז בפרלמנט ההונגרי. אמצע המאה ה-19 , עם התפתחות רשת מסילות הברזל, היתה לצומת חשוב והוקמו בה מפעלי תעשייה גדולים, בעיקר לעיבוד עץ ומתכות. בתק' הרפובליקה הצ'כוסלובקית גבר תהליך התיעוש והכלכלה שיגשגה. במלחמת העולם השנייה נכללה זבולן בתחום המדינה הסלובקית. בעיר התארגנה תנועת התנגדות נגד המשטר הלאומני, ובזמן המרד הסלובקי (ספטמבר-אוקטובר 1944 ) הייתה אחד ממעוזי המרד. עם כניסת הגרמנים לעיר הוצאו על ידם להורג רבים מתושביה שתמכו במורדים, ביניהם גם יהודים.

השואה ומלחמת העולם השניה

זבולן שוכנת באזור המכרות של מרכז סלובקיה, משום כך הייתה סגורה להתיישבות יהודית עד שנות ה-40 של המאה ה- 19. ב-1850 לאחר ביטול ההגבלות על מגורי יהודים באזור, התיישבו בעיר כמה משפחות יהודיות בעת הפילוג בקרב קהילות ישראל בהונגריה (1869) הצטרפה קהילת זבולן לזרם הניאולוגי. מ-1870 שכנה בזבולן לשכת מרשם תושבים יהודית אזורית. יהודי זבולן התפרנסו ברווחה והקהילה גדלה. בשנת 1895 נבנו במקום בית כנסת ראשון בסגנון קלאסי, ובסמוך לו בית-קהילה ובו מגורים לרב ולשוחט וכיתת לימוד דת. הקהילה הייתה כפופה לרבנות בנסקה ביטריצה. במקום פעלו חברות סעד עזרה הדדית חברה קדישא ועוד. ב-1910 הגיעה הקהילה לשיאה, ובהמשך נפתח בפניהם גם משרות פקידות ומינהל ציבוריות.(בתי משפט, משרד האוצר,מינהל הרכבת ועוד) במפקד 1921 התפקדו רק כרבע מיהודי זבולן כיהודים על פי הלאום, ואילו האחרים הגדירו עצמם כסלובקים. מכך ניתן להקיש שליהודים היה חלק מכריע בכלכלתה של זבולן בעיקר במסחר, בתעשייה ובין בעלי המקצועות החופשיים.נתון המצביע על היתרי רשיונות עסק ומידת מעורבותם בחברה הכלכלית, ועל התרחקותם מן הדת והמסורת היהודית.

עם כינון המדינה הסלובקית הפכו יהודי המקום לנרדפים וניתכו עליהם גזרות חדשות לבקרים: 1939 - גויסו כ-60 גברים לעבודות כפייה. 1940 - סולקו הילדים מביה"ס. 1940 - 1941 דחקו השלטונות הסלובקים את היהודים מן הכלכלה ונישלו אותם מעסקיהם ומפרנסותיהם. יהודים מובטלים רוכזו בקסרקטין המקומי, ומשם נשלחו לעבודת כפייה. 1941 - בצו השלטונות נסגרו כל בתי העסק של היהודים. 1942 - החלו הגירושים למחנות איסוף בנובאקי, הנשים נשלוח למחנה פטרונקה, וב-1 באפריל צורפו לטרנספורט שיצא לאושוויץ. ביוני שולחו עוד 606 יהודים מזבולן והסביבה למחוז לובלין בפולין. גברים כשירים לעבודה נשלחו למיידנק, ונשים ילדים וקשישים למחנה השמדה בסוביבור. רק מעטים הצליחו להימלט להונגריה. עם עצירת הגירושים נותרו בעיירה 52 יהודים ובנפה כולה 225 יהודים בעלי תעודות חסות, מלבד בודדים שהמירו את דתם או הסתירו יהדותם. ערב הכיבוש הגרמני הצליחו רובם להימלט ליערות, או למצוא מקלט אצל המקומיים. בחלקם נתפסו בידי הנאצים, נרצחו ונקברו בקברי אחים.

לאחר השחרור חזרו לזבולן כ- 60 ניצולים ובהמשך הגיעו נוספים . היהודים שיפצו כמה ממבני הקהילה שניזוקו בזמן המלחמה והשמישו אותם. הפעילות הציונית חודשה. בבית העלמין היהודי בזבולן הוקמה מצבת זיכרון ל-117 יהודים שנרצחו בידי הנאצים אחרי דיכוי המרד הסלובקי ונקברו בקבר אחים. הקהילה המקומית התקיימה עד לשנות ה-60. בית הכנסת שימש מ- 1953 מחסן, וב- 1979 נהרס בית העלמין היהודי.

בני זבולן מפורסמים

  • ראש הקהילה היהודית הראשון של יהודי זבולן היה ד"ר יוסף רייכפלד,לאחריו בשנת 1922 היה יוהן קון, ואחריו ד"ר מוריץ וייס ואויגן שלזינגר.ב-1942 לפני תחילת הגירושים ראש הקהילה היה קלמן ויטמן, מי שהיה גם בעל בית חרושת לגבינות מן הגדולים בסלובקיה.
  • רבה הראשון והיחיד של הקהילה היה ר' אבא פרידר שכיהן בה מאוגוסט 1933 עד סוף 1937, כשעבר לקהילת נובה מסטו. הרב נבחר גם להנהלת סניף זבולן של האגודה לטיפוח התרבות הסלובקית והרצה בה בנושאי יהודים ויהדות.
  • ד"ר פרידריך סילרד היה מראשי ההנהלה הארצית של ההסתדרות הציונית.

מקורות מידע נוספים

  • פנקס הקהילות סלובקיה,אנציקלופדיה של הישובים היהודיים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה, יהושוע ר. ביכלר, הוצאת יד-ושם, תשס"ג

קישורים חיצוניים