חיי היום יום בפוזן

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מאמר זה הינו מאמר מומחה. אנו מודים למחבר על כתיבת המאמר ועל האישור לפרסמו.


תקציר שנערך בידי פרופסור וורנר ש. צימט עבור ספרו של א. קין "מפרוסיה באהבה" – על סמך מסמכי קהילת רוגאזן משנות ה-30 של המאה היט' . (המסמכים נשלחו על ידי מכון לאו בק ניו יורק)

מינהל וסמכויות

חיי היום-יום בפוזן (פוזנן (פרובינציה)) כבשאר אזורי פרוסיה היו מוסדרים ביותר. הממשלה קבעה היכן מותר לגור, ובמידה רבה, מה מותר ומה אסור לעשות. למנהלי ה"אגודות", הקהילות של העיירות והערים השונות, היתה שליטה מוחלטת בעניני דת, ובעניני מסים, מכיון שהיה צורך לגבות את המסים לספק את צורכי בתי הכנסת, לשכור נושאי משרה כגון רבנים וחזנים, מורים לבתי הספר היהודיים, לתמוך בעניים ובחולים, וכן גם "לפייס" את הרשויות המקומיות.

דוגמא: מיסוי וקנסות

למזלנו הרב יש בידינו עותקי מסמכים הדנים בענינים הללו. למשל, מסמך אחד מאשים את שמואל ביבר על התחמקותו מתשלום מס עבור בשר כשר (מעדותו של קרופקה) בכך שקנה בשר בעיר אחרת. הוא דווח, ואשתו הודתה בכך. הוא נקנס בסכום שעלה פי חמישה מסכום המס שהיה עליו לשלם כדין. אם הקנס לא ישולם בזמן הוא יפסיד את כל זכויותיו וכיבודיו בתפילה, כולל אמירת קדיש וקריאה מהתורה, עד אשר המס ישולם. דבר זה לא היה צריך להפתיע את החוטא מכיון שיש בידינו עותק של הכללים כפי שפורסמו שישה חודשים לפני כן.

התנהגות בקהילה

המסמכים שבידינו גם דנים בהתנהגות האזרחים וילדיהם, אלה שהרימו קולם בחוסר נימוס בבית הכנסת. האגודה מזכירה להם ומזהירה אותם שיש בידיה הכוח מהרשות להעניש כל אדם המפריע בשעת התפילה. הקהילה גם מוזהרת שמספר צעירים התנהגו לא כשורה בתוך ומחוץ לבית הכנסת, עד כדי הצתת אבק שריפה, דבר שנגד החוק האזרחי, ועלול להביא למעצר וכליאה בבית סוהר.

חובות עירוניות

מסמך נוסף שהוצא ע"י האגודה, מתלונן על כך שמספר תושבים מתחמקים ממילוי חובם כלפי העירייה בדבר תיקון כבישים וסכרים. הם מוזהרים שאם יתמידו בכך, תשכור העירייה פועלים לעשות את העבודה ותחייב את התושבים העבריינים.

ניהול הקהילה

מסמכים אחרים מעידים על כך שהאגודה אספה כספים לצדקה, והסכומים נקבעו לפי המעמד הכלכלי של התושבים. נראה כי היה ערעור קלוש על כך. יש בידינו עדות על משא ומתן בין מנהיגים דתיים למנהלי הקהילה. עותק של חוזה בין קהילה ורב שנחתם בשנים הראשונות של 1840 מראה כי שכר הרב, היה 200 טאלר לשנה. הוא קיבל דירה ללא תשלום והובטחה לו הכנסה מכל אירוע מיוחד, כמו אירוסין, חתונות ולוויות. לדוגמא, הובטח לו אחוז אחד מערך הנדוניה בחתונות.

אשר לתפקידי הרב, החוזה מביא גם את התחייבויותיו בפרוט, כמו מתן דרשות בזמנים מסויימים, הוראה, והתחייבויות אחרות. ההסכם גם מחייב אותו לא להתפטר מתפקידו במשך שש שנים. לחברים היה כנראה מה לומר מכיון שהרב נבחר לפי הצבעה על ידי פתקים חתומים.

מעמד אזרחי

אשר לעניני אזרחות, חברי הקהילה יכלו להצביע ואף להיות מועמדים למשרות בעירייה. הרשימה של אזרחים מתאימים שבידינו תופסת שני עמודים מודפסים.

לבסוף, מדינת פרוסיה היתה מודעת לכל המתרחש. מסמך שהוצא ע"י האגודה בשנת 1837, אך בשם המדינה, שנתיים-שלוש לאחר שלמספר יהודים הוענקה אזרחות, מזהיר את היהודים לבל יעברו מעיר אחת לאחרת או מפרובינציה אחת לאחרת, וזאת ללא התחשבות בסטאטוס שלהם, מבלי שתהיה בידיהם הרשאה הנדרשת מהלשכות השונות.

נראה שמספר אנשים עברו על חוק זה בהסתמך על קבלת אזרחות בעתיד ולא קבלו את הרשות המתאימה. אחרים עברו למקום אחר מכיון שחשבו שעמדו בכל ההתחייבויות. דבר זה נאסר, ואלה שעברו על חוק זה היו צפויים לעונשים כספיים.