חנה רבינוביץ

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חנה רבינוביץ לבית סטרקובסקי (1878-1941) הייתה יהודיה ילידת מאלין (Malin), אוקראינה.

חנה רבינוביץ לבית סטרקובסקי יחד עם בנותיה: אידה וסופיה.
חנה רבינוביץ לבית סטרקובסקי כפי שצולמה בצעירותה יחד עם אחותה הצעירה לאה.
מוטי וסופיה רבינוביץ, ילדיה של חנה שנהרגו בזמן מלחמת העולם השניה.

ילדותה

חנה נולדה בשנת 1878 בעיירה קטנה באוקראינה, מאלין (Malin) לאביה ישראל בן שבתאי מורה לעברית ואמה רחל. היא הייתה הבכורה מבין שישה אחים במשפחה, ומשפחת סטרקובסקי המורחבת הייתה משפחה עניפה בעיירה, שורשיה של משפחת סטרקובסקי הם מפולין ובבית דיברו: יידיש, עברית ופולנית.

נישואיה ליהושוע, המעבר לפוצ'פ והילדים

בשנת 1900, הכירה חנה את יהושע רבינוביץ יליד הולנד, יהושע סוחר יערות שנסע ממקום למקום, זה קרה כשיהושע הגיע למאלין ואמרו לו שיש שם בחורה יהודיה מבית טוב. יהושע היה מבוגר מחנה בכשלוש שנים. יהושע ביקר כמה פעמים במאלין מאוחר יותר והגיע לישראל סטרקובסקי וביקש את ידה את בתו, לחנה היו מחזרים רבים שכן כולם אהבו את שיערה השחור והגלי ועינייה הגדולות כפי שסיפרו ילדיה. ישראל סטרקובסקי נעתר לבקשתו של יהושוע אחרי שיכנועים רבים, וחנה ויהושע נישאו. חנה ויהושע עברו להתגורר בפוצ'פ (Pochep), עיר מגוריו של יהושע מאז ילדותו, בו אביו שהיה דיין בבית דין רבני נסע להקים קהילה יהודית חדשה. חנה החלה ללמוד רוסית עם מורה פרטי, היא תפסה את השפה כל כך מהר עד שהמורה אמר לה בצחוק שמעבר למה שהוא לימד אותה, הוא כבר לא יודע בעצמו את השפה. בסוף שנת 1902 נולד בנם הבכור אפרים דוד, אחריו נולדו יהודה לייב בשנת 1904, מוטל בער בשנת 1905, אידה אטל בשנת 1906, סופיה שרה בשנת 1908, יעקב בשנת 1910, בסיה בתיה בשנת 1914 ורחל בת הזקונים בשנת 1915. בהמשך, אחיה של חנה, שבתאי סטרקובסקי ואישתו שרה, עברו להתגורר בברינסק, קרוב לחנה עם פטירתם של שבתאי ושרה ממגפת הטיפוס בשנת 1917, חנה לקחה את שלושת ילדהם לפוצ'פ וגידלה אותם יחד עם שמונת ילדה. אביו של יהושע וחמה של חנה היה איש מכובד בפוצ'פ, הוא היה רב ודיין בבית דין רבני, אנשים היו מגיעים אליו להתייעץ עימו והוא גם ניחן בכוחות וידע לקבוע מה יהיה עם תינוק שרק נולד. בשנת 1926 נפטר יהושע בפתאומיות מדלקת ריאות, עד אז חיה המשפחה ברווחה אך כעת נאלצו להתמודד עם החיים בצורה שונה. בני המשפחה כל הזמן החליפו את מקום מגוריהם בעיירה. לפני פטירתו של יהושע, הייתה לחנה עוזרת בית שהתגוררה יחד איתם בבית ועזרה לה לגדל את הילדים. כל הילדים החלו לעבוד והגדולים אף למדו במקביל.


אחיה של חנה ובני משפחתם

  • שבתאי סטרקובסקי (1881-1917), נישא לשרה ולהם היו שלושה בנים: ברוך, לייב ואפרים.
  • מרדכי סטרוקובסקי (1886-1938), נישא לבת דודתו חנה לבית פנץ, עלו ארצה בשנת 1923 יחד עם אחיינו ברוך ובארץ נולד בנם ישראל.
  • לאה סטרקובסקי (1888-1973), מעולם לא נישאה, דאגה לאחייניה היתומים כל חייה ונפטרה במאלין.
  • יצחק סטרקובסקי (1891-1941), נישא לליאה, נולדו להם שני ילדים: קלרה ולייב.
  • שאול סטרקובסקי (1895-1986), נישא לברטה ולהם נולדו שני ילדים: סופיה ורם.

המעבר לסימפרופול

בשנת 1929, עברה חנה לסימפרופול (Simferopol) אוקראינה, יחד עם ארבעת בנותייה ובנה יהודה לייב. היא אהבה את האקלים החמים של המקום. המשפחה גרה מרחק הליכה מהים השחור. ילדיה של חנה החלו להתחתן וכבר נולדו לה נכדים. שתיים מבנותיה של חנה: אידה אטל וסופיה שרה נסעו לעיירה קארץ' ללימודים (Kerch), סופיה למדה רפואה ואידה חקלאות. במהלך התקופה הזו התגלה אצל סופיה חור בלב. היא חזרה לסימפרופול והתגוררה יחד עם חנה בסיום לימודיה, שם עבדה כרופאת ילדים. סופיה הייתה היחידה מילדיה של חנה שלא נישאה מעולם.

מלחמת העולם השנייה

חנה ליוותה את בנותייה, כלותיה ונכדיה לרכבת כדי שהם יוכלו לברוח. בניה גויסו לצבא. בתה של חנה, סופיה לא יכלה לעמוד בדרך הארוכה ברכבת וחנה אמרה שהיא לעולם לא תשאיר את אחד מילדיה ותברח על מנת להציל את עצמה. היא גם טענה שהגרמנים הם עם תרבותי ולא מסוגל לבצע רצח וסירבה להאמין שהמצב גרוע כפי שמספרים. חנה וסופיה נותרו בבית המשפחה בסימפרופול. בשנת 1941, נפל בנה של חנה מוטי והותיר אחריו אלמנה צעירה ותינוק בן שנה. חנה ובתה סופיה הסתתרו כמה פעמים כשחיפשו יהודים בעיירה. בסוף שנת 1941 הגיעו הגרמנים לעיר, אחד הגויים האנטישמים הלשין שבבית ההוא מסתתרות שתי יהודיות. לפי מה שסיפרו השכנים לאחר המלחמה, חנה וסופיה הוצאו להורג באקציה שהתרחשה ב-9 בדצמבר של שנת 1941, הגרמנים לקחו לכיכר המרכזית את כל מי שלא הספיק לברוח, וירו בהם למוות לעיניי המונים. שאר ששת הילדים שרדו את המלחמה, בתה של חנה, רחל אשר שירתה כקצינה בזמן המלחמה, היא רופאה ובזמן המלחמה ביצעה ניתוחים רבים בפצועים, היום אחת הויטרנים המבוגרים בארץ.