יצחק ב"ר משה גרשון (רבי איציק מליסא)

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יצחק ב"ר משה גרשון נולד בראשית המאה ה-17 (המקום והמועד המדוייק אינם ידועים), ונפטר ב- 1695 בלשנו (ליסא). הוא היה אב"ד ליסא וראש הישיבה, אשר שמה יצא למרחוק בזמנו. הוא ידוע גם בשמות ובכינויים:

  • ר' יצחק ר' אלי' (אליהו) ראליש
  • איציק ראליס (Rahles)
  • איציק מליסא

תולדות חיים

רבי איציק מליסא היה בנו של הרב משה גרשון[1]. אחד מאחיו היה רבי נוח מקרקוב [2]. בצעירותו התגורר בקרקוב, ושם גם נשא לאשה את בתו של הרב אליהו סג"ל ליפשיץ (אלי' ראליש / ראליס), בן הרב משה סג"ל ליפשיץ[3] . ככל הנראה מכאן כינויו "איציק ראליש (ראליס)".

לאחר מכן כיהן כאבד"ק שווערין (Skwierzyna, Poznan, Poland), ובשנת שצ"ח (1638) מונה לאב"ד "ניישטאדט אצל קראקא"[4]. בשנת תל"ט (1679) מונה לאב"ד ור"מ (ריש מתיבתא - ראש ישיבה) בליסא.[5]


בליסא נאסף סביבו מעגל רחב של תלמידים, וביניהם:

  • מחותנו[6]הג"ר יהושע פאלק, מחבר הספר "עמק יהושע"
  • הג"ר יוסף הלוי אטיגנא בעל הספר "עדות ביהוסף".

רבי יצחק נפטר בכ"ה אייר תנ"ה (30 באפריל 1695). לפי האגדה, הוא ציווה שלא להקים מצבה על קברו. אך כביטוי להערכה הרבה שרכשו לו בני הקהילה, הם הקימו מצבה מונומנטלית על קברו. המצבה נפלה, ואחרי שהציבוה מחדש - נפלה שוב. לבני הקהילה לא נותרה ברירה אלא להניח את המצבה על קברו (אופקית). על מצבתו נכתב:

פה נגנזה התורה
עם פרושה ונאורה
עם תיקיה ונרותיה
דרושה וחקורה
חזרה ועלה למרום למקום מדורה
וכל ישראל יבכו בנפש מרה
אשר כבה נר התורה
בפטירת אותו צדיק בנשיקה גמורה
ועלה לשמים הנשר הגדול בכל כנפיים
מורנו ורבנו הגאון הגדול מהור"ר יצחק במהר"ר משה גרשון
נפטר ב' כ"ה אייר תנ"ה לפ"ק

יצירה רוחנית

גדולי הגאונים בדורו פנו בשאלות לר' איציק מליסא, ובהם חתן בנו, הגאון אליקים אב"ד הילדסום, הגאון ר' משולם זלמן ניימארק אב"ד אה"ו Wikipedia logo.png, הגאון ר' אברהם ברלין אב"ד הלברשטאדט ואמסטרדם, ועוד.

קובץ מתשובותיו של ר' איציק מליסא נדפס בשו"ת: "הררי קדם: מרבותינו הקדמונים גאוני עולם ותשובות מגאוני ליסא", האחים גרוס, תשמ"ח, ברוקלין, ניו יורק. תשובתו גם מופיעה בספר "אבן השוהם" של אליקים געץ.

ר' איציק השאיר אחריו כתב-יד של יצירה שכתב, בשם "ספר מקור נפתח". הספר מכיל פסקים חדשניים לפי סדר ה"טור" [7], וכן חוות דעת הלכתיות בנוגע לשחיטה. אלה נחתמו על ידו ביום שישי ג' בשבט 1687 (שנת "אבוא אל מקדשי"). [8] פירושו למסכת חולין דף 84 עמוד א: "ת"ר כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך" מצוטט על-ידי יהודה בן חנינא זליג מגלוגאו ב"קול יהודה" (אמסטרדם 1729) עמוד 42 א בתוך אוסף הפירושים של רבותיו, שהיה ככל הנראה אחד מצאצאיו.

בספר "שם הגדולים" של החיד"א (קמ"ט, עמוד 21) נאמר עליו: "הרב מו"ה איצק הגאון הגדול המפורסם בדורו אבד"ק ליסא בזמן הגאונים מוהר"א ברודא ומהור"ר אופנהיים. ויש לו תשובה בס' אבן השוהם סי' ס' בעניין שותפים ואחד מהם הלך בערכאות והרבה דיני דינים".

הסכמותיו מופיעות בספרים שונים, ובהם:

  • נחלת בנימין
  • שבתא דריגלא
  • מגן אברהם
  • מגדול דוד על מגילת רות
  • פני משה (לולבלין תמ"א)
  • מראה יחזקאל קטן
  • חלוקא דרבנן על הגש"פ
  • בשרתי צדק
  • אמ"ד תמ"ו
  • בית יהודה על ש"ס
  • באר עשק.

צאצאים

  • הג"ר ליב שהיה אבי הג"ר יעקב. בת נוספת של ליב נישאה לאליקים גץ (געץ) בן מאיר, אב"ד הילדסום ובעל שו"ת אבן השהם[9]. הרב צבי הירש קאלישר (1795 - 1874) הוא מצאצאיו של ליב.
  • הג"ר אברהם ליסר.
  • בת ששמה אינו ידוע, אשר נישאה למשה מרגליות מליסא. בנם היה אליהו מרגלית, אביו של יצחק מרגלית.

הערות

  1. אחד הבנים (כנראה ליב) נישא לבתו של ר' חיים אב"ד זיטל (בן ר' נפתלי הירץ נכד ישראל איסרלן). נולדו להם שלושה בנים: ר' יעקב, ר' איציק, ר' שלמה.
  2. אחד מנכדיו של יצחק בן גרשון היה רבי צבי הירש, דיין בליסא, מחבר הספר "תורת ה' תמימה (פפד"א 1761).
  3. אליהו בן שלמה קאלישר, המכונה אליה צביהש, אשר היה במאה ה-19 ברבנות ליסא, הוא מצאצאי איציק מליסא (לוין, עמוד 177).
  4. ב"הצופה לחכמת ישראל ד' - קובץ" נכתב שאיציק ראליש היה חותנו של שלמה זלמן אב"ד בריסק דליטא, וכן חותנו של יצחק אב"ד ניישטאט.

רשימת מקורות

  • ירחון פעמי יעקב, שנה ד' קונטרס ב' (כ"א) - כסלו טבת תשנ"ג, הוצאת מכון פעמי יעקב
  • שם הגדולים, החיד"א (חיים יוסף דוד אזולאי)
  • שרשי משפחת שניידר, שמואל גלינסקי, קרית מלאכי תשס"ו
  • אבן השהם, אליקים געץ בן מאיר, דירנפורט תצ"ג
  • קדמוניות מפנקסאות ישנים (לקורות ישראל בפולין בכלל ובקרקא בפרט), פ.ה. וועטשטיין, קרקא תרנ"ב
  • אלף מרגליות, מאיר וונדר, ירושלים תשנ"ז
  • פסקי שאלות ותשובות מהר"ש מלובלין, שלמה בן יהודה לייבוש, ברוקלין תשמ"ח
  • Geschichte der Juden in Lissa, Louis Lewin, Pinne N.Gundermann, 1904

התירגומים מגרמנית ופרשנותם באדיבות גברת ל.ג.

הערות שוליים

  1. באלף מרגליות מצויין שאיציק ואחיו נוח היו "קרובי משפחת מירלש מוינא שני בשלישי, והתוי"ט שהיה דו"ז (דוד זוגתו)".
  2. על-פי לוין (עמוד 177), בתו של נוח היתה החותנת של מאיר בן אליקים גץ.
  3. קטע יזכור לכבוד אלי בן מו"ה משה סג"ל ליפשיץ המכונה ר' אלי ראליש" מובא בספר "קדמוניות מפנקסאות ישנים".
  4. יתכן שהכוונה לעיר החדשה בקרקוב, היא קוזמיר (קאזימייז'). בכל מקרה נראה שאין הכוונה לנויישטאדט באוסטריה, המכונה לעיתים בספרות התורנית "ווינער ניישטאדט".
  5. בפנקס קהילות פולין, כרך ו', מצויין כי יצחק איילנבורג מונה לאב"ד ליסא ב-1679 - אותה השנה בה מונה יצחק ב"ר משה גרשון לאב"ד ליסא. ככל הנראה המידע בפנקס הקהילות שגוי: הפנר והרצברג מציינים כי יצחק איילנבורג מונה לרב ב-1648, אחריו כיהן יצחק בן שלום, ואחריו - החל מ-1679 - יצחק ב"ר משה גרשון.
  6. לעתים נעשה שימוש בתואר "מחותן" כסמל לכבוד ואהבה, והוא אינו מצביע בהכרח על קרבה משפחתית.
  7. ספר "ארבעה טורים" של רבי יעקב בן אשר בעל הטורים; רבנים ופוסקים רבים ביססו את ספריהם על-פי סדר זה.
  8. שני כתבי היד נמצאו בעבר בספריה של אופנהיימר (מספר קטלוג של אופנהיימר 610,659 Qu), ובראשית המאה ה-20 נמצאו באוקספורד.
  9. על-פי "אלף מרגליות, אשתו של אליקים געץ היתה בתו של נוח מקרקוב, אחיו של איציק מליסא, ולא כפי שנכתב לעיל.