ישראל ומרים ליבמן

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ישראל ומרים (בת ברוך צבי ופייגה ברומברג Brumberg) ליבמן Libman התגוררו בסוף המאה התשע-עשרה בוולוצ'יסק Volochisk, אוקראינה. בשלב מסוים (ככל הנראה בימי מלחמת העולם הראשונה), עברו להתגורר בקרסילוב Krasilov, ובהמשך התגוררו, ככל הנראה, גם בעיירה קוזמין Kuzmin - שתיהן באוקראינה. לא ידוע מתי נולדו (כנראה בשנות השבעים של המאה התשע-עשרה) והיכן, וככל הנראה נפטרו/נספו בתחילת שנות הארבעים של המאה העשרים.

 
 
 
 
 
 
 
 
ברוך-צבי
 
 
 
פייגה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישראל ליבמן
 
 
 
מרים ברומברג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיה
 
יעקב
 
אברהם
 
מרדכי
 
דב


רקע

ישראל ומרים ליבמן (יושבים) עם בנם דב (עומד משמאל), בתם חיה ובעלה

עדות יחידה לגילאיהם של ישראל ומרים היא הבקשה למתן אישורי עליה לארץ (סרטיפיקטים), אשר מילא בנם, אברהם, בשנת 1934. אברהם מציין כי גיל הוריו הוא 66, ומכאן שנולדו בשנת 1868.

אבי המשפחה, ישראל, היה בתחילה מלמד ב"חדר". בהמשך, כאשר עברו היהודים ללמוד בבתי ספר, היה מורה לעברית. המשפחה התגוררה בוולוצ'יסק Volochisk, אשר היתה על גבול רוסיה, ונמצאת כיום במערב אוקראינה. בימי מלחמת העולם הראשונה, גורשו היהודים מן העיר, וכל משפחה שכרה גר עם עגלה להעמיס את כל ציודה עליה. משפחת ליבמן עברה להתגורר בעיירה הרחוקה מן הגבול (כנראה אז עברו לקרסילוב Krasilov). בדרך, התנפלו על עגלת המשפחה שודדים ושדדו את הציוד של המשפחה, אך גם אנשים טובים היו בדרך, ואלו סייעו להם באוכל ובשתייה. ההורים היו עסוקים כל העת בבעיות קיום ופרנסה, והבית היה דתי מסורתי, אך לא פנאטי. מרדכי (בנם) מעיד, למשל, כי בשבת שיחק שח עם אביו, אך לא צחצח נעליים.

המשפחה ניהלה אורח-חיים אופייני לחיי היהודים בשטעטלאך של אותה תקופה. את הבשורה על קבלת "הצהרת בלפור" (נובמבר 1917), קיבלו יהודי העיירה בבית הכנסת, מפי הרב המקומי, אשר פרץ בבכי וסחף איתו את הקהל כולו לדמעות התרגשות ושמחה.

יחסם לציונות

בתחילה, לא היו ישראל ומרים אנשים ציוניים. ארץ ישראל היתה עבורם משהו ערטילאי, אלוהי, תנ"כי, אך לא ממשי. לאחר שבנם יעקב (אשר היה הראשון שעלה ארצה) הביא את בשורות הציונות לבית, החלה לחלחל אצל הוריו שינוי. לאט לאט, הרגיש אביו, ישראל, כי ארץ ישראל ישנה וקיימת וכי ניתן להגיע אל כל המקומות הנזכרים בספר הספרים. בעקבות בניו, הפך גם ישראל לציוני, והאמין כי הוא צריך לעלות לשם.

בקשה לקבלת אישורי עלייה לארץ (סרטיפיקטים) עבור ההורים, שמילא אברהם ליבמן בשנת 1934. באותה העת, התגוררו ישראל ומרים, כפי שמופיע במסמך, בקוזמין, אוקראינה

לאחר שעלו כל בניהם של ישראל ומרים ארצה, ניסו גם ההורים לממש את בשורת הציונות. כיוון שהיו מחוסרי אמצעים, היה הדבר קשה מאוד עבורם. במכתבים ששלחו לילדיהם בארץ, ביקשו מהם לשלוח אליהם כסף. אך המצב בארץ לא היה קל אף הוא. על מנת לסייע כלכלית להורים, מצאו עצמם ילדיהם בדילמה קשה: האם למכור פרה מן המשק, ובכך להקטין משמעותית את תפוקתו ואת הכנסותיהם, ובכך לממן את ההורים? בסופו של דבר, נשארה הפרה ברפת.

בשנות השלושים, בעת שלטון המנדט, ניסו האחים לבית ליבמן לדאוג לאישורי-עלייה (סרטיפיקטים) עבור הוריהם, תחת סעיף של "איחוד משפחות" (ראו חלק מן המסמך בתמונה למטה). לעולם לא נדע מדוע לא צלח נסיון זה.

על פי סיפור המתגלגל במשפחה, לישראל ומרים היה חבר טוב מן העיירה, אשר היה אדם בודד, ללא משפחה. בביקורו בארץ ישראל, רכש אדם זה מגרש, וכשחזר לעיירה – קנו ממנו ישראל ומרים את המגרש. את הקושאן שלחו לילדיהם. הילדים, אשר היו טרודים בקשיי היומיום ואשר היו חלוצים לא רכושניים, לא מצאו פנאי ורצון להתעסק בענייני המגרש. על פי אחת הגרסאות העוברות במשפחה מדור לדור, העבירו את הטיפול במסמך לעורך-דין, אשר אמר להם כי המגרש אינו שווה מאום, וכי לא כדאי לעשות דבר בנושא. כעבור שנים, כך ממשיכה האגדה המשפחתית, מצאו כמה מילדיהם של הליבמנים את שמו של אותו עורך-דין בפתח מגרש באזור רמת-גן.

צאצאים

ככל הנראה, נולדו כל ילדיהם של ישראל ומרים בוולוצ'יסק.

חיה (1942-1892)
Haya libman.jpg
חיה (נולדה 1892; נספתה 1942, קוזמין) - נישאה ליצחק ברון Baron, ויחד עמו ועם בנם, חיים (נולד 1932, קוזמין) נספתה בשנת 1942 בעיירתם קוזמין.
יעקב (1986-1894)
Yaakov libman.jpg
יעקב (נולד 4 באוקטובר 1894; נפטר 21 בפברואר 1986) עלה ארצה בשנת 1912, ובשנות השלושים השתקע עם רעייתו, שושנה לבית בנין Benin (נולדה 10 ביוני 1898, וולודרקה Volodarka, אוקראינה; נפטרה 8 בספטמבר 1989) בכפר יחזקאל (שם גם קבורים שניהם), שם הקימו משק ועסקו בחקלאות. שלושת ילדיהם נולדו בכפר יחזקאל: רבקה פינס (נולדה 23 בספטמבר 1923; נפטרה 13 באפריל 2006, נהריה),ולה יש שני ילדים, אודי ומירי. אדיבה טנא (נולדה 2 באוגוסט 1925; נפטרה 4 בספטמבר 1949, בית שערים), שלה בן ושמו אורי. יאיר (ליבמן) גל (נולדה 10 באוקטובר 1929, ג' תשרי תר"צ; נפטר 6 באפריל 2012, כפר יחזקאל) ליאיר, 4 ילדים, גדי יואב רחלי ואדיב (על שם אחותו אדיבה) ליאיר 13 נכדים ו5 נינים.
אברהם (1981-1898)
Avraham libman.jpg
אברהם (נולד 1898; נפטר 7 בדצמבר 1981) עלה ארצה בשנת 1923, ובשנות השלושים נמנה עם הגרעין המייסד של מושב כפר ויתקין, יחד עם רעייתו קלרה לבית ונדר (נולדה 6 ביוני 1900, ברודי Brody, פולין; נפטרה 26 ביוני 1984), שם הקימו משק ושם עסקו בחקלאות (ושם קבורים שניהם). ילדיהם: זוהרה (נולדה 5 ביולי 1927, זכרון יעקב; נפטרה 17 במרץ 1982, רמת השרון), רחל (נולדה 2 בנובמבר 1929; נפטרה 5 ביוני 2001, רמת השרון), ובת נוספת שעדיין בחיים.
מרדכי (1992-1903)
Mordechai libman.jpg
מרדכי-מוטל (נולד 1903; נפטר 17 במרץ 1992) עלה ארצה בשנת 1923, ולאחר שעבד את האדמה במקומות שונים (ביניהם: זכרון יעקב, גבעת עדה, בנימינה), התגורר עם רעייתו, זהבה שרייר Shrayer (נולדה 1906, אורינין Orinin, אוקראינה; נפטרה 1977) בהרצליה, ובהמשך הקימו את ביתם, בשנת 1932, בכפר ויתקין (שם גם קבורים שניהם), שם הקימו משק ועסקו בחקלאות. לאחר נפילתו של בנם, ארנון, במלחמת ששת הימים, שינו את שם המשפחה לליבנת Livnat (השם שאימץ לו ארנון, אשר היה טייס ועברת את שמו, בהתאם לקריאתו של ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון), ובהמשך גם ילדיו ובני משפחה אחרים אימצו שם משפחה זה. ילדיהם: ארנון Candle.png (נולד 22 ביוני 1937, כפר ויתקין; נהרג כטייס במלחמת ששת הימים, 5 ביוני 1967), ושלושה ילדים (מהם שניים תאומים) שעדיין בחיים. ארנון הרשקוביץ הוא נכדם של מרדכי וזהבה.
דב (1990-1908)
Dov libman.jpg
דב (נולד 1908; נפטר 1990) עלה ארצה בשנת 1929. תחילה, הצטרף לשני אחיו, יעקב ואברהם, שעבדו אז בייבוש הביצות בזכרון יעקב, ולאחר שחלה - הצטרף אל אחיו, מרדכי, ששהה באותה העת בהרצליה. נישא לרחל לבית לוויט Levit (נולדה 1912, וילנא Vilnius, ליטא; נפטרה 1997), והשניים הקימו את ביתם בהרצליה, שם התגוררו עד מותם. ילדיהם נולדו כולם בהרצליה: נירה (נולדה 1934; נפטרה 1979, קבורה בהרצליה), ושני בנים נוספים שעדיין בחיים.

המכתבים לאמריקה

כתב ידו של ישראל ליבמן, כפי שמופיע בגב תמונה מאלבום בנו, דב. אותו כתב היד מופיע בחלק מן המכתבים

בשנות העשרים והשלושים, התכתבו ישראל ומרים עם בני משפחתה של מרים (ממשפחת ברומברג Brumberg) בארצות הברית. המכתבים נמצאו בניו-יורק, אצל בן אחותה (יטה פסקוביצקי Yetta Paskowetzky) של מרים, והם כתובים יידיש. שלושה מן המכתבים תורגמו, עד כה, לעברית, והתמונה העולם מהם, היא של קושי נוראי, סבל בסיסי ואיום יומיומי על קיומם. בפרט, קשה לקריאה המכתב משנת 1933, אשר נשלח מתוך התופת של ההולודומור Wikipedia logo.png (רצח העם האוקראיני, באמצעות רעב המוני, בין השנים 1933-1932; היה זה האסון הלאומי הגדול ביותר שפקד את אוקראינה בהיסטוריה המודרנית, במהלכו מתו מיליוני בני אדם).

חלק מן הפרטים המופיעים במכתבים עדיין לא פוענחו.

1 במרץ 1927

ב"ה יום ג' פרשת פקודי תרפ"ז[1], קראסילוב

לגיסי היקר הר' יצחק נרו יאיר סרדינסקי![2]

תשובה למכתב שכתבנו לכם כבר קבלנו, ושמחתנו היתה גדולה מאוד. שה' יתברך השומר עליכם כל כך ויעזור לכם שתזכו לחתונת בנכם היחיד[3]. ה' יתברך אכן ימשיך ויעזור לכם שתהיה לכם נחת רבה כמו הרבה בנים ובנות אחרים.

גיסי יקירי, מן הסתם קראת את המכתב אודות אברהם[4] אשר מציעים לו שידוך הגון וטוב, והוא זקוק ל – 200 דולר לשלם דמי שדכנות לשדכן. לפיכך, אני כותבת עכשיו עוד פעם כדי שתעזרו לו בזה ולשלוח את 200 הדולרים כמה שיותר מהר, כדי שיוכל לזכות לשידוך זה, כי לא בכל פעם מזדמן ומתבצע שידוך כה ישר וכה הגון כפי שמוצע עכשיו. ולפי המקובל בזמננו, ששידוך פשוט וזול ולא מצטיין בנתונים מעולים גם קשה מאוד למצוא, לפיכך, גיסי האהוב, מבינה אני היטב שאתה יכול לסייע בידו, כי אין לו למי לפנות אלא רק אליך.

לתת לך עצה טובה כיצד תשלח 200 דולר איני צריכה לומר כיצד עושים זאת, מן הסתם מבין אתה לבדך כיצד ואיך לעשות זאת. בכל אופן, מבקשת אני ממך לא לשתוק בזה ולעשות בכל המהירות לשלוח מיד את הנ"ל, שיוכלו, אם ירצה השם, בחול המועד פסח לערוך את התנאים.

כמו כן, איציק, יש לי דבר נוסף לומר לך. היות ובחתונת בנך שילחת עבור כל אורח 250, ואנו מונים בערך 20 בני אדם, תואיל בטובך לשלוח את הנ"ל. תואיל גם ליידע אותנו, כדי שנוכל להבטיח את ארגון החתונה וקיומה, מה אנו [גרועים?] מן השמחה שהיתה. שמע, אפוא, לי, האם אנו לא צודקים. לי נדמה שאתה צריך לא להביא חתונה זו לידי ביטול חס ושלום. ההיפך, יקירי, אמור לי אתה עצמך, הרי כבר נהיית לחם, צריך אתה אפוא גם אותנו להשביע רצון. צריכים אתם גם לזכור, בחתונתי היית עוד ילדה קטנה, היית מציקה לי, האם זוכרת את? כיוון שכיום, השם יתברך, עזר לך כל כך, צריכים אתם את כולנו להשביע רצון.

הואילו בטובכם גם ליידע אותנו מחתונתו של פיניע[5] וגם של אברהם[6], צריכים אתם לראות לעשות הכל שדבר זה יסתיים בכי טוב. רק מוצא חן בעיני שאיציק שלך לא צריך יועצים חשאיים למיניהם, הוא יכול ב"ה לנהל עסקים בעצמו ואינו צריך לשאול אף אחד. אנו מאחלים שתפעלו רק טוב ונחת מילדכם, רעייתו מרים דורשת בשלומכם. אנו כולנו דורשים בשלומכם, חיה וחתנכם, עוד דורשים אנו בשלום גיסי שמעון[7] ע'כ'פ'ב, ולגיסי חיים[8], עם כל בני ביתו, היו כולכם בריאים ומאושרים.

8 במרץ 1930

מוצש"ק, פרשת תצווה, שנת תר"צ[9], קרסילוב

לגיסי היקר, ה' שמעון ברומברג![10]

מכתבך קבלתי אתמול. אינני כועס עליך, היות ואני יודע שרובצת עליך חבילת צרות. המצב שלנו פשוט לא יתואר. תאר לך שכל החנויות סגורות, והחנויות הממשלתיות אינן מוכרות סחורות מזון כלשהו לנו, זאת אומרת לרבנים, שוחטים, בעלי חנויות, מלמדים וכל יתר נציגי מקצועות דתיים. מדובר על סחורות כגון סבון, סוכר, תה, קמח, לחם, בדים. אמנם, אפשר לקבל משהו מהצד, אבל דברים אלה עולים הון תועפות כפל כפליים. ליברת סוכר או ליברת סבון עולה 75 קופי, ובהתאם לזה גם סחורות אחרות.

חוץ מזה קרה לנו אסון. נאמר על אחד המלמדים שהוא סחר בתבואה, הושיבו אותו בבית סוהר ובית המשפט פסק לו 6 חודשי מאסר. זה כבר 3 שבועות שהוא יושב בבית הסוהר, ועתה באו בדרישה שאנו נשלם את עלות החזקתו בבית הסוהר, בסכום של 33 רובלים לחודש, דהיינו סך הכל 200 רובל. אם הסכום הזה לא ישולם, יוחרם כל הרכוש הנמצא בביתו, ואם הסכום לא יספיק – יימכר גם הבית עצמו.

מאהרון אברהם דורשים מסים בסך 300 רובלים. אין פרנסה – היות וביטלו גם את השחיטה, לכן גם החרימו את כל הרכוש בביתו. אחותך, איטה לאה, היתה חולה במשך כל החורף – ולא היה למי לפנות לעזרה.

לכן, אתה יכול לתאר את מצבנו, שהוא רע ביותר, ו – 10$ או 20$ הם כמו טיפה בים גדול. אבל למרות כל זה, אין אנו מוותרים על העזרה שלכם, כמה שרק תוכלו. אני יכול גם להודיעכם, שבתי שתחיה[11] ילדה החורף בן, וזה 10 שנים לאחר החתונה. לכן, השמחה שלנו גדולה, אולם גם היא טובעת בים של צרות מסביבנו, שהוא גדול ובל ישוער. הבית שלך נמצא בידי השלטונות – מתקיימות שם כל מיני אספות והרצאות. מה שיהיה בעתיד, אין יודעים. מדובר, לפי השמועות, שיחרימו את כל הדירות. ברור שהמצב ילך ויחמיר.

ללמד אין מרשים, מצרכי מזון אין נותנים. כל פעם מטילים מסים חדשים. מי בכלל יכול לעמוד בזה? ומי יכול לעזור לנו? רק השם יתברך יוכל להעביר אותנו ולהוציא אותנו מארץ הבלהות לארץ בה נמצא את קרובינו וידידינו.

הילדים שלנו בפלשתינא נמצאים במצב שבקושי מתקיימים ואין הם יכולים לעזור לנו. מצבם קשה, האחד עם 2 ילדים, לשני יש כבר 3 ילדים, ושני ילדים טרם נישאו. להלן הכתובות של הילדים שלי: ארץ ישראל Palestine

  1. תחנת עין חרוד, כפר יחזקאל, יעקב ליבמן.
  2. מושבה זכרון יעקב, בית ליפמן, בשביל אברהם ליבמן.
  3. מושבה הרצליה על ידי תל אביב, בשביל מרדכי ליבמן או דב ליבמן (שניהם עובדים באותה מושבה).

עכשיו תוכל להתקשר אתם ולהחליף דעות.

אני מסיים את מכתבי במיטב האיחולים והברכות כפי שמאחל לך גיסך ישראל ליבמן, מיטב הברכות גם לילדים, לאה'קה וראזע[12]. ד"ש לגיסי וועלוועל[13] ולגיסתי וילדיהם. ד"ש לבבי לידידנו הטוב אליעזר זזולה[14]. השם יתברך עשה שאתה הוא זה שיכול לעזור לאנשים, שפה זקוקים לעזרה. שאלוהים יעזור לכם.

5 באפריל 1933

ב"ה יום רביעי פרשת צו, חמישי באפריל תרצ"ג 1933, קוזמין

אחי שמעון[15] ואחותי ליבע[16] היקרים!

היכן אתם, מדוע אתם שותקים? מדוע אין אתם עונים לנו? מדוע אין אתם מתעניינים בבני משפחתכם?

אחותי וגיסי, כתבנו לכם מכתב באמצעות אחי שמעון ובאמצעות שרה סירוטה[17], ואנו לא קיבלנו כל תשובה, וגם מה עם הכסף ששמעון כתב אודותיו שישלח לקוזמין לחג הפסח? לא רואים אותו ולא שומעים ממנו. אתם לא יכולים לתאר לעצמכם מה נשמע אצלנו... דיאמנשטיין שקיבל עוד עזרה וסיוע מחבריהם הטובים – דיאמנשטיין יכול עוד לסבול בחייו. רק אלו שאין להם כל עזרה גוועים ברעב, קטנים וגדולים, מאות אנשים מתים ברעב, מאות מקבלים מחלות ומאות נפוחים מרעב, מאות מסתובבים ומבקשים חתיכת לחם והמצב נעשה גרוע יותר ויותר.

לכן, אחי ואחותי, התעוררו ועזרו לנו בכל מה שאתם יכולים, ואם אינכם יכולים לעזור עם רכושכם העצמי, יכולים אתם לעזור לנו לפחות במתן עצה. אצלכם באמריקה יש עדיין בני אדם שיכולים לעזור ולסייע ורוצים לעזור, אצלנו אנשים כאלה כבר אין. כמעט כל אדם חי ממה שהוא מקבל עזרה מבני משפחתו שנמצאים בעולם, וגם אלו שהיה להם הרבה כסף ויכולים היו לעזור לזולת, עכשיו הם נצרכים לבריות. לכן, אנו מבקשים מאוד מאוד, אם אתם לא שלחתם לנו שום דבר לפסח, נא שלחו לנו תיכף ומיד עזרה, כמה דולרים, וגם לכתוב מכתב למה הכסף הנ"ל לא הגיע לידינו, זה הכסף ששרה סירוטה שלחה.

שמעון! אני יודעת שאין בכוחך לעזור לנו עם הרכוש שלך, אך אני יודעת היטב שברצונך לעזור לנו [...] ברכוש של אחרים, הרבה ידידים וחברים שלנו, והם לא יסרבו לכם ואדרבא הם יתנו לך עזרה בכל לבם. לפיכך, אל תחריש ואל תשתוק, ועשה מה שאתה יכול ותשלח לנו במהירות עזרה וסיוע וכתוב לנו תיכף ומידע וכתבת לחיים. בעבור זה השם יתברך יעזור לכם שלא תזדקקו לבריות בבקשת עזרה ולא תצטרכו לעזרת בני אדם.

על פי הזמן ותנאי החיים, נעשה אצלנו המצב גרוע וגרוע יותר ויותר, ואנו רואים מדי יום אנשים מתמוטטים ושאנו כבר לא נוכל לפרנס את עצמנו בעמלנו שלנו, רק אצל הבורא יתברך הכל אפשרי, הוא יכול לסייע ולעזור מחוץ לדרך הטבע, ועתה הוא הזמן לעזרה יהודית. ריבונו של עולם עזור לנו!

עזרו לנו, אחותנו וגיסנו, אנו מאחלים לכם פסח כשר ואחרי פסח שמח, מרים וישראל ליבמן. אנו דורשים בשלומכם כולם וכל הילדים, בידידות גם הגיסים ג"פ.

אני מבקשת עוד פעם למען השם ולמען שמו לענות לנו תיכף ומיד, לענות תיכף על מכתב זה. קשה לנו אפילו לחכות את אותם ששה שבועות, אבל זאת חייבים לחכות.

הערות שוליים

  1. התאריך המדויק חושב באמצעות תוכנת Kaluach. בשנת תרפ"ז, נקראה פרשת פקודי Wikipedia logo.png ביחד עם פרשת שקלים, ביום שבת, א' באדר ב'. יום שלישי שלפני שבת זו חל בתאריך כ"ז באדר א', 1 במרץ 1927.
  2. אחותה של מרים ליבמן, לנה (ליבֶּה) Lena, נישאה ליצחק (איזדור) סרדינסקי Sardinsky.
  3. בנם היחיד של לנה ויצחק סרדינסקי, בנימין Benjamin, נישא לסופי Sophie. קיצר את שם משפחתו לסרדה Sarde. צאצאיו חיים בארצות הברית.
  4. לא ברור מיהו אותו אברהם אשר עומד להנשא. לישראל ומרים היה בן, אברהם, אך בעת בה נשלח המכתב - כבר היה בארץ ישראל וכבר היה נשוי. למרים היה גם אח בשם אברהם, אך באותה העת כבר היה בעל משפחה.
  5. לא ברור מיהו פיניע.
  6. האם זוהי התייחסות לאברהם שהוזכר קודם לכן, או שמא יש כאן אברהם נוסף? הבן הבכור של אחותה של מרים, יטה פסקוביצקי Yetta Paskowetzky, אשר התגוררה גם היא בארצות הברית, היה אברהם (יליד 1914), אך הוא רק חגג בר מצווה בזמן שנשלח מכתב זה...
  7. אחיה של מרים, סם (שמעון) ברומברג Sam Brumberg, התגורר גם הוא בארצות הברית.
  8. לא ברור מיהו חיים זה.
  9. התאריך המדויק חושב באמצעות תוכנת Kaluach. בשנת תר"צ, נקראה פרשת תצווה Wikipedia logo.png ביום שבת, ט"ו באדר. התאריך הלועזי של השבת שלפני כן, 8 במרץ 1930.
  10. אחיה של מרים, סם (שמעון) ברומברג Sam Brumberg, התגורר גם הוא בארצות הברית.
  11. הכוונה לבתם הבכורה של ישראל ומרים, חיה.
  12. בנותיו של אחיה של מרים, סם (שמעון) ברומברג Sam Brumberg: לנה (לאה) Lena (נישאה להרמן מרגוליס Herman Margolies), רוז Rose (נישאה לרוברט וויינר Robert Weiner). צאצאיהן מתגוררים בארצות הברית.
  13. אחותה של מרים, יטה פסקוביצקי Yetta Paskowetzky, נישאה לוויליאם (זאב=וועלוועל) William.
  14. ככל הנראה, זוהי בת העיירה אשר היגרה גם היא לארצות הברית.
  15. אחיה של מרים, סם (שמעון) ברומברג Sam Brumberg, התגורר גם הוא בארצות הברית.
  16. אחותה של מרים ליבמן, לנה (ליבֶּה) Lena, נישאה ליצחק (איזדור) סרדינסקי Sardinsky.
  17. ככל הנראה, זוהי בת העיירה אשר היגרה גם היא לארצות הברית.