כנס משפחת איציקוביץ

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תוכן דף זה נכתב במקור עבור פורום שורשים משפחתיים על ידי חברת הפורום: עינית.

מאמר זה מסכם את כנס משפחת איציקוביץ Itzikowitz, אשר הפך למסורת: המפגש מתקיים מדי שנה, מאז שנת 1992.

ההתחלה

המפגש התחיל כיוזמה שלי, ללא קשר למחקר גנאולוגי, כאשר עוד לא חשבתי על מחקר גנאולוגי. אבי ז"ל ארגן לפני כעשרים שנה מפגש למשפחתו, הדודים ובני הדודים שלו מצד אביו ומצד אמו. לאבי ז"ל שמונה אחים ואחיות. אנו, דור הבנים, מכירים את בני הדודים שלנו עוד מילדות, אולם במהלך השנים חלה התרחקות מסוימת בשל סיבות שונות, לרוב מאשימים את "המרחק וחוסר זמן".

הדבר יצר מצב בו הילדים שלנו אינם מכירים כמעט את בני הדודים השניים ולעיתים הראשונים שלהם, ואת הפער הזה רציתי לכסות.

בשנת 1992 הצלחתי לכנס חמש משפחות, חמישה בני דודים ובני זוגם, עם ילדיהם, לסוף שבוע בצימרים באחד הקיבוצים. וכך, במשך סוף שבוע שלם שמוקדש רק ל"להיות ביחד", ישבנו וחידשנו קשרים, והילדים יצרו קשרים חדשים.

בשנה לאחר מכן, הצלחתי לעניין עוד כמה בני דודים עם ילדיהם, בשנה לאחר מכן החלו להצטרף גם ההורים, דור שלצערנו הולך ומתמעט, ומאז המפגש המשפחתי השנתי אצלנו הפך למסורת. הילדים כבר מבקשים לדעת מתי המפגש הבא, ויש היענות כמעט מלאה מצד כל בני המשפחה להגיע.

כמובן שצריך את המשוגע לדבר שיניע את הגלגלים מחדש מדי שנה, לתאם מראש מקום, להודיע לכולם, לסדר את כל העניינים הנלווים, לדרבן את מי שעדיין זקוק לדרבון. במפגש שלנו כבר נוצרו עם הזמן מסורות. יש תהליך להתכנסות, הכיף של אחר הצהריים כאשר אלו שהגיעו ראשונים מקדמים את הבאים אחריהם. ישנם בני משפחה שאינם יכולים להגיע לכל סוף השבוע, והם משתדלים להגיע לאחר הצהרים ולערב, להיות ביחד לפחות בארוחה המשותפת.

המסורת

במשך הזמן, נוצרו בעלי תפקידים במשפחה. ישנו "דוד ארטיק" שמביא ארטיקים וגלידות לכולם, יש קפה ועוגות ביתיות של אחר צהריים. בפעילויות הערב - ארוחה משותפת, מוסיקה, שירה, יש מי שאחראי למוסיקה, לצילום.

הילדים מתערבבים זה בזה במהלך סוף השבוע, וגם הגדולים מתפנים לדבר זה עם זה ולהחליף מידע על החדש והישן. במפגש יש הזדמנות לחגוג יום הולדת לדודים הגדולים, או להבדיל, להזכיר את ההולכים ולברך במזל-טוב את הצאצאים החדשים שהצטרפו לשבט.

בשבת, הולכים יחד לבריכה, מארגנים טיול משותף באזור, משחקים יחד, יושבים ומדברים בנחת, יושבים ביחד לארוחת צהריים משותפת. המפגש של "שבט איציקוביץ" הפך אצלנו, כאמור למסורת, ומחכים לו משנה לשנה.

במהלך השנים האחרונות, מאז שהתחלתי גם במחקר גנאולוגי על ענפים אחרים במשפחה, יזמתי עוד מפגשים משפחתיים, לצדדים אחרים במשפחה. אולם, כל אלו היו מפגשים חד פעמיים. ניצלתי הזדמנויות כשהגיעו לארץ קרובים לביקור, או עולים חדשים, וכינסתי עוד בני משפחה הקשורים אליהם. פה ושם הקשרים קצת ממשיכים, אבל אין עדיין מפגשים משפחתיים חוזרים.

אין לי ספק שקיום המפגש, ההיכרויות שנוצרו בו, מחלחלים לכולם, ומטפחים את הרגשת המשפחתיות – אנחנו לא לבד.