כתובות על גבי מצבות כמקור היסטורי וגנאלוגי

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תוכן דף זה נכתב במקור עבור פורום שורשים משפחתיים על ידי חברי הפורום: שרה המל. ז"ל.

רקע

דברים אלו נכתבו על פי הרצאתו של ד"ר פרוואלד גיל היטנמייסטר ביום עיון של "איגוד הארכיונאים בישראל", שנערך באוניברסיטת חיפה, ביום 26 בדצמבר 2002.


ההרצאה נפתחה ב"קביעה", כי "כידוע - מתים רק אנשים טובים. הרעים, כנראה, עדיין חיים...", וזאת - למקרא הכיתובים על גבי המצבות, שתמיד מהללים את הנפטר. נוסח הכתובות על המצבות לא השתנה מאז ימי-הביניים. כאשר אדם הרגיש שימיו קרבים אל קיצם, וחשש שלא ישבחו אותו - הוא הכין לעצמו מצבה עוד בחייו, וכתב שם תשבחות על עצמו… לפעמים רק כתבו "פ.נ. איש תם וישר" בלי לפרט - כדי להימנע מפירוט מעשיו הלא-טובים.

התשבחות לנפטר אמורות לסלול את דרכו לגן-העדן (המלאכים יגידו לקב"ה: אמנם בספרך כתובים דברים לא טובים עליו - אבל תראה מה כתוב על המצבה! אז, בגלל האי-ודאות, תן לו להכנס לגן-העדן). לפעמים ברור כי הכותב לא הבין מה שכתב. למשל: "האשה הבתולה שנפטרה לדאבון-לב בניה", או: "הנערה הזקנה", או: "היא מתה בשיבה טובה בגיל ארבעים שנה"...

המצבות הן, במדה רבה, ראי של הקהילה היהודית באותו מקום. למשל, בסביבות פראג נמצא על מצבות ציטוטים מספרי התפילה היהודיים.

יהודי גרמניה הרגישו עצמם לא יהודים-גרמנים, כי אם גרמנים-יהודים, ואצלם מופיעות לא מעט שגיאות בתאריכים עבריים, בכתיב העברי (א-ע, ת-ז- ס) כגון: "מרס" במקום "מרת", או: חודש "תמות" במקום "תמוז". קוריוז מעניין: אדם ששם משפחתו היה "דרייפוס" - כתבו אותו: "גפות" (דריי - 3 בגרמנית = ג´ + פו + ´ת´ = נשמע בהברה אשכנזית כמו ´ס´). על קבר אדם ששימש כקברן - חרטו פסוק מתאים: "כורה שחת - בה ייפול"...

עד המאה ה - 19, היו כותבים על המצבה רק "פלוני-בן-פלוני". באותה תקופה, התחילו לכתוב גם שמות לועזיים מתחת לכתובת העברית. קרה גם שכתבו רק את השם העברי ושם האב - בלי השם הלועזי, אבל בכל התעודות הרשמיות האיש היה קרוי רק בשם הלועזי - ובמקרים אלו יש כיום, לפעמים, בעיה בזיהוי. לצורך זה, אפשר להיעזר קצת בעובדה, שהיו שמות עבריים שתורגמו בקביעות לשמות לועזיים מסויימים. היו שמות שמהם אפשר ללמוד על המשפחה. למשל: אצל יהודי גרמניה המתבוללים - היה נפוץ השם "זיגפריד", כך הם רצו להביע את גאוות הלאום-הגרמני שלהם...

מאז המאה ה - 18, נוהלו בכל מקום יישוב רשימות של לידות-נישואין-פטירות. אצל היהודים, ניהל רשימות אלו הרב של הקהילה. רק בסוף המאה ה - 19, התחילו לרשום את היהודים גם במשרדים האזרחיים. כדי להשוות רישום על-גבי מצבה לרישום האזרחי, יש להפוך קודם את התאריך העברי לגריגוריאני. לפעמים, יתברר שבתעודות שונות של אותו אדם - כל הפרטים זהים - אבל השם שונה. לפעמים השם שונה - כדי לבלבל את מלאך-המוות, אם האדם היה חולה... לפעמים, אפשר למצוא על גבי מצבה כתובת ארוכה של העץ המשפחתי, עם איזכור שהנפטר היה "מגזע-ישרים". זה מלמד אותנו, שמה שהיה חשוב לכותבי הכתובת - הוא הייחוס של הנפטר. אם נזכר רק שם האם - ולא האב - זה מלמד שהילד היה לא-חוקי. אם נזכר "פלוני בן אברהם-אבינו", או "פלונית בת שרה אמנו" - זה סימן שהנפטר/ת היה/תה גר/ה.

לעתים רחוקות, אפשר למצוא על המצבות את סיבת המוות. למשל, כאשר הנפטר נרצח... נמצאה גם מצבה, שכתוב עליה שהאדם נרצח, ובפירוט באילו תאריכים הובאו לקבורה חלקי-גופו השונים (רמז למלאכים באחרית-הימים, שיידעו שהכל נמצא ואפשר להחזיר אותו לתחיה במצב טוב...).

בגרמניה אפשר למצוא על מצבות כתובות בעברית ובגרמנית, בלי שום קשר ביניהן, מלבד התאריכים. אסור לסמוך על התרגום שעל גבי המצבה! לפעמים יש בתרגום טעויות משמעותיות! אבל, מצד שני, לפעמים הפרטים שבשתי השפות משלימים זה את זה, וכך אפשר לקבל תמונה נכונה על הנפטר. לדוגמה, בגרמנית היה כתוב שהאיש נפטר, ובעברית כתוב שהוא התאבד. ובאמת - המצבה נמצאת בפינת בית-הקברות, כמו שעושים למתאבדים.

עד לתחילת המאה ה - 19, הנפטרים נקברו ביום הפטירה, כדיני היהדות. אולם לאחר מכן, אנו מוצאים תאריכים נפרדים ל"נפטר" ו"נקבר". לפי הדין ב"שולחן-ערוך" מותר, במקרים מסויימים, לדחות את הקבורה עד שלושה ימים (כגון: "משום-כבודו" - כדי להביא לו ארון ותכריכים, או שיבואו קרוביו, וכד´). בשנת 1980 יצא חוק, שאסור לקבור עד 48 שעות מתאריך הפטירה - שמא יתברר שהאדם לא באמת נפטר? ליהודים - זו גזירה קשה מאד. בארכיונים אנו מוצאים שבדרך-כלל היהודים קיבלו על עצמם את הגזירה - כי פחדו מקנס ולא רצו להסתכסך עם השלטונות. אם רואים בכיתוב שהקבורה הוקדמה - יש לבדוק, אולי זה היה ערב-שבת, ולא רצו לדחות את הקבורה ביומיים נוספים, לכן הסתכנו בעבירה על החוק.

בתלמוד-הבבלי מסכת "הוריות" דף י"ג עמוד ב´ כתוב: "עשרה דברים קשים ללימוד... ויש אומרים - אף הקורא כתב שעל גבי הקבר". פיענוח הכתובות על גבי מצבות - הוא דבר מעניין ומרתק עד מאד!


על המרצה

ד"ר פרוואלד גיל היטנמייסטר הוא היסטוריון גרמני (אוניברסיטת טיבינגן) שקשר דרכו עם העם היהודי ובאופן אישי עם החוג לידיעת הארץ באוניברסיטת חיפה. הוא מגיע ארצה לעתים מזומנות. הוא חוקר מצבות של יהודים ברחבי אירופה ופרסם כמה ספרים בגרמנית בנושא זה ואף ספר בעברית: "אוצר ראשי-התיבות וקיצורים במצבות בתי-העלמין" (בן 350 עמודים!). ההרצאה ניתנה בעברית טובה והוא עמד, בעיקר, על מה אי-אפשר ללמוד מכיתוב על גבי מצבות.