לאה יול

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לאה סלובודקין בורקום יול (1906-1998)

לאה סלובודקין 1931.
לאה מנציחה בכתב את בני משפחתה ימים לפני פטירתה.

רקע משפחתי

לאה נולדה ב-6 באפריל 1906 בריגה, בירת לטביה, להוריה, בן ציון ושרה סלובודקין. אביה, בן ציון סלובודקין היה יליד מינסק והכיר את אמה, שרה שוורץ כששירת כחייל בצבא הצאר. מאוחר יותר היה האב בעל מפעל לעצים. האם, שרה שוורץ נולדה בילגבה (מיטאו) למשפחה מרובת ילדים. לאה הייתה הבת השניה של שרה ובן ציון מתוך שישה ילדים.

משפחת שוורץ שבלטביה הייתה עניפה כשלאה נולדה, אך עד מהרה החלו בני המשפחה לנדוד לגלזגו ולארצות הברית. בריגה נשארו רק שרה סלובודקין, אמה של לאה, ואחותה התאומה רלה לוריא. רלה היתה נשואה ללייב לוריא, שהיה צורף ידוע ומפורסם בריגה. לבני הזוג היו ארבעה ילדים, וכל בני הדודים גדלו יחד כאחים. לייב לוריא נפטר כאשר הייתה לאה נערה.

לאה הייתה גאה בשושלת של אמה, משפחת שוורץ. נכון להיום, בת דודתה גינדה (ילידת 1914) ובתה של רלה היא אחרונת הנכדות של חיים שוורץ שעודנה בחיים. בן דודתה של לאה, איסר לוריא, עבר עינוים במהלך מלחמת העולם השנייה והוא בין הבודדים שנותרו בלטביה בזמן המלחמה, שהו בגטו ריגה ושרדו את הגיהנום עלי אדמות. ספרה של גרטרוד שינפלד-מסע אל הטרור, אשר מספר את סיפורם של יהודי לטביה, מספר בפירוט על כל מה שעבר איסר לוריא. לאה יול עצמה נפטרה ומעולם לא זכתה לדעת שבן דודתה האהוב איסר, שהיה אח נוסף עבורה וגדל יחד עימה, שרד את זוועות המלחמה ועודנו בחיים.

הורים, אח ואחיות

  • בן ציון סלובודקין- אביה של לאה,יליד מינסק, שנת 1874 לערך, היה בעל מפל לעצים סמוך לריגה, לפני כן היה חייל בצבא הצאר, היה בביקור בריגה כשפגש את שרה שוורץ והתאהב בה.
  • שרה סלובודקין- אמה של לאה, ילידת מיטאו, שנת 1885 או 1887, בת למשפחה מרובת ילדים.
  • חיים סלובודקין - היה מבוגר בשנתיים מלאה, התפרנס כאיש מכירות, והיה נשוי לשרה רבקה שוויניק. להם היו שתי בנות: טניה וחנה.
  • רשל סלובודקין - היתה צעירה מלאה בשנתיים. נקראה על שם סבתה, רשל סלובודקין. הייתה נשואה ליצחק היטרי ולהם הייתה בת בשם שולמית.
  • ביילה סלובודקין, הייתה נשואה למנדל אוסטרום ולהם היה בן אליה.
  • הניה סלובודקין, שכונתה הולסי, ילידת 1918.
  • אידה סלובודקין, בת הזקונים, ילידת 1922, שהיתה רקדנית בלט.

קורות חייה

לאה נישאה בשנת 1931 לשחקן הקולנוע אבינודם בורקום. בשנת 1933 לאה ואבינודם עזבו את ריגה ועברו להתגורר באמסטרדם. לאה עצמה סיפרה שריגה הייתה "פריז הקטנה", וכשהיא הגיעה לאמסטרדם, היא מצאה כפר בהשוואה לריגה, היא הורידה את הלק מהציפורניים והכובע מהראש והתאימה את עצמה למקום.

בשנת 1941 הגסטפו תפס את לאה ואבינודם והם נלקחו למאסר. במהלך המלחמה עברה לאה בין ארבעה מחנות, כשהאחרון שבהם היה אושוויץ, משם היא שוחררה. אבינודם בורקום הוצא להורג באושוויץ בשנת 1943.

לאחר המלחמה

כאשר השתחררה לאה, היא ניסתה נואשות לאתר את הוריה, אחיה, אחיותיה ואחייניה הקטנים. אך למרבה צערה, כולם הוצאו להורג ביער רומבולה בשנת 1941. היא נעזרה בבני משפחתה כדי לעבור את הימים הקשים, בדודותיה מצד אמה, בעיקר בג'ני כהן שהתגוררה בניו יורק ומרי גרצמן שהתגוררה בקונקטיקט. הדודות שלחו לה כסף, בגדים ולאחר מכן שלחו את בן דודתה מניו יורק, אברהם כהן ששינה את שם משפחתו לקסל. אברהם שהה באמסטרדם עד שלאה החלה להתחזק ולחזור לעצמה עד כמה שיכלה. בשנת 1948 הכירה את פריץ יול ונישאה לו כעבור כמה חודשים. בשנת 1949 נולד בנם, בן ציון יול, שנפטר שעות ספורות לאחר הלידה. הרופאים הודיעו ללאה שבעקבות מה שהיא עברה במחנות, היה זה נס שהיא הצליחה להיכנס להיריון מלכתחילה.

לאה לא הסכימה לחזור לריגה יותר, מאחר שכל העיר מלאה בעפר בני משפחתה, כדבריה. היא שמרה על קשר עם בן דודתה, אברהם לוריא ורעייתו, שיינה ניסלסון שהתגוררו בריגה, באמצעות מכתבים.

לאה נפטרה באמסטרדם בתאריך 7 בספטמבר 1998 ממחלת הסרטן כשהיא בת 92. אחרי לכתה לא נותר עוד שריד למשפחת סלובודקין המפוארת מריגה. בעלה פריץ יול (יליד 1903), נפטר שנה אחריה, באוקטובר 1999.