לייב לוריא

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לייב לוריא (נולד בשנת 1876 - נפטר בשנת 1925) היה יהודי יליד בירז' (Birzai), ליטא.

רלה ולייב לוריא, כפי שצולמו בצעירותם בשנת 1910 לערך בעיר ריגה.

ילדותו

נולד בשם, לייב לוריא למשפחת לוריא העניפה, בעיר בירז' (בירזאי) בליטא, בשנת 1876 לאברהם ומרים לוריא. שנת לידתו שונתה מיד לאחר נישואיו והופיעה בדרכונו הלטבי כשנת 1883 על מנת להקטין את הפער בגילאים בינו לבין אישתו, רלה לוריא. ואילו בתעודת הנישואים גילה של רלה הוגדל ל-24 במקום 17 או 18. משפחת לוריא מהעיר בירז', הייתה משפחה עניפה ורובם התגוררו באותו הבית. ידוע שללייב לוריא היו אחיות צעירות ושמותיהן היו שיינה וסטירקה. במשפחה נאמר שלייב היה בן בכור להוריו והגיע ממשפחה של שישה אחים ואחיות ובני דודים רבים, אך כרגע טרם ידועים פרטים נוספים על כל אחד מאחיו ואחיותיו. לפי מרשמי אוכלוסין של העיר בירזאי, לייב לוריא, התגורר עם הוריו, שתי אחיותיו בשנת 1887 בעיר בירזאי, ליטא, יחד עם שניים מאחיו של אביו, נשותיהן וילדיהם. סבתו מצד אביו הייתה פרידה לוריא.

הנישואים והאבהות

תעודת הנישואין של רלה ולייב מהעיר ריגה.


בשנת 1904, הכיר לייב את רלה לוריא לבית שוורץ, ילידת מיטאו, לטביה. לייב התאהב ברלה ממבט ראשון והם נישאו בתוך זמן קצר בריגה. בשנת 1911, עזבה את לטביה, ג'ני כהן, אחותן של שרה ורלה שעוד נותרה בלטביה ובכך רק שתי התאומות נותרו בלטביה יחד עם אמן הני ובעליהן לייב ובנציון.

ללייב ורלה נולדו חמישה ילדים:

  • אברהם לוריא
  • איסר לוריא
  • חיים לוריא
  • מאיר לוריא
  • גניה (גינדה) לוריא
  • הניה לוריא, (בתה של פאני שוורץ, בת דודתה של רלה, ואומצה על ידי רלה לאחר פטירתה של פאני בשנת 1931).

רלה גידלה את הניה כאחת מילדיה ולא עשתה הבדלות בין הילדים. נכון להיום הניה בת ה-87 מתגוררת בגרמניה ואחת היא הינה אחת מהשורדות האחרונות של המשפחה העניפה מריגה.

חייו בריגה ופטירתו

לייב לוריא, היה מוכר בקרב יהודי ריגה, הוא היה צורף בעל שם ונהג להכין תכשיטים רבים לאישתו, חלק מתכשיטים השתמרו ומצואים בידי צאצאיו הפזורים היום ברחבי העולם. לא הרבה ידוע כרגע על התקופה בא הגיע לייב לוריא לריגה וכרגע העניין לוטה בערפל. כאשר ילדיו היו קטנים, לימד אותם לייב את מקצוע הצורפות. לצערה של רלה, לייב נפטר בשנת 1925, דבר שלא הותיר לה ברירה אלא לנהל את המשפחה בעצמה. במקום להישבר ולבכות על כמה מר גורלה, סופר במשפחה, כי רלה החליטה לצאת מחוזקת מזה. היא ניהלה את הבית שלה, העסק המשפחתי וגם ניהלה את בית אחותה שרה סלובודקין והייתה מעורבת בניהל מפעל הרהיטים של גיסה, בן ציון סלובודקין. בהמשך רלה העבירה את אמה להתגורר עימה ואימצה את אחייניתה הניה שהייתה יתומה משני הוריה. כבר בגיל צעיר הילדים החלו לעבוד בעסק המשפחתי. בני המשפחה היו ידועים בעיקר בנדיבות שלהם וכאשר היה מגיע לקוח שלא היו לו אמצעים רבים, ילדיהם של רלה ולייב: האחים הצורפים ואחות שהחזיקה סלון כלות נהגו לעשות מחירים מיוחדים לאותם אנשים.


המשפחה אחרי המלחמה

חלק מנכדיו של וכלתו הוצאו להורג בגטו ריגה. רוח לחימת ההישרדות של רעייתו רלה לוריא הביאה אותה לגיל 106 וממשיכה ללוות את המשפחה עד עצם היום הזה ולהוות דוגמא לרבים כיצד בנאדם צריך לחיות.