לשנו

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לשנו Leszno
בית הכנסת המחודש בלשנו
שמות נוספים Lissa (גרמנית)
מדינה פולין
קואורדינטות '16°35/'51°51
מפה באתר Mapquest
לשנו בגשש העיירות (נדרשת הרשמה)
לחצו כאן לעזרה בהוספת התבנית

לשנו Leszno היא עיר במחוז ויילקופולסקי Wielkopolskie ("פולין רבתי") בפולין. עד לשנת 1939, השתייכה לשנו למחוז פוזנן [1]. במקורות היהודיים, ידועה העיר כליסא Lissa - שמה הגרמני מהתקופה בה היתה בשליטת פרוסיה. הקהילה היהודית בלשנו היתה מן הקהילות החשובות ביותר בפולין במאות ה-17 וה-18, ובמקום היה מרכז גדול ללימוד תורני אליו הגיעו תלמידים מארצות מרכז אירופה.

הערה: בפולין קיימים ישובים נוספים בשם לשנו. בפרט, המקורות מזכירים קהילה יהודית (קטנה למדי) בלשנו הנמצאת 31 ק"מ מערבית לוורשה. אין לטעות בין קהילה זו לבין קהילת לשנו שבמערב פולין.

רקע גיאוגרפי

לשנו נמצאת במערב פולין, מערבית לקאליש, 69 ק"מ דרומית-מערבית לפוזנן וצפונית לורוצלב. העיר נזכרת לראשונה במסמכים מ-1393, ככפר גדול בבעלות משפחת האצילים לשצ'ינסקי Leszczynski ‏[2]. בשנת 1547 קיבלה לשנו מעמד של עיר.

עם חלוקת פולין השניה ב-1793, העיר סופחה לפרוסיה (פרובינציית פוזנן). לאחר מלחמת העולם הראשונה, במסגרת חוזה וורסאי (1920), הוחזרה העיר שוב לידי פולין.

תולדות הקהילה היהודית בעיר

מראשית הקהילה ועד חלוקת פולין השניה

המסמכים הראשונים המצביעים על התיישבות יהודים בלשנו הם מהמאה ה-16. בפרט, ב-1595 התיישבו בעיר יהודים רבים - ככל הנראה מגורשים מגלוגוב Głogów ומערים אחרות בשלונסק (שלזיה). על פי פריווילגיה משנת 1626, ליהודי לשנו הותר לעסוק במסחר, אך תחת מגבלות מחמירות. בשנה זו היו בעיר 28 בתים בבעלות יהודית, והותר להם לרכוש בתים נוספים - אף זאת תחת מגבלות.

הקהילה היהודית בלשנו נפגעה בפרעות ת"ח-ת"ט (1649-1648), וכן במהלך פלישת השבדים לפולין ב-1656. בשנה זו היו בעיר 400 משפחות יהודיות. אך קהילת לשנו התאוששה, ובשלהי המאה ה-17 נחשבה למאורגנת ומבוססת, והיתה מהחשובות באזור.

יהודי לשנו התפרנסו בעיקר ממסחר, אך היו גם לא מעט בעלי מלאכה ביניהם. מאחר שאגודות בעלי המלאכה הפולניות לא קיבלו יהודים, הקימו בעלי המלאכה היהודים אגודות יהודיות. אחדים מסוחרי העיר הרחיבו את עסקי המסחר שלהם, אשר התפרסו עד רוסיה ותורכיה במזרח, וגרמניה במערב. למרות ההגבלות הרבות על פעילות היהודים, בעלי העיר העניקו להם זכויות רחבות משמעותית בהשוואה לערים אחרות.

מאז ראשית המאה ה-17 התבלטה קהילת ליסא בחיים אינטלקטואלים תוססים. לפיכך התרכזו בעיר רבנים, הוגים ומורים, והיא משכה תלמידים מכל רחבי מרכז אירופה. כמו-כן התבלטה הקהילה במספר הרופאים החשובים הגדול שחיו בה.

במאה ה-18 נמשך תהליך ההתבססות של הקהילה, וזו הפכה לאחת הבולטות בפולין כולה. על-פי אחד המקורות, במאה זו היתה לשנו הקהילה היהודית השלישית בגודלה בפולין, עם כ-5,000 נפשות (לעומת כ-3,000 בפוזנן באותה עת). בשנת 1767 התחוללה שריפה, אשר כילתה את מרבית הרובע היהודי, וכעשרים מתושביו ניספו. אך הקהילה התאוששה במהירות - עד לשריפת הענק ב-1790. שריפה זו המיטה נזקים כבדים. כל בתי היהודים, למעט תשעה, נשרפו ורבים מיהודי לשנו עזבו את העיר. רוב יהודי ליסא עברו בשלב ראשון לאחר השריפה לעיר רביץ Rawicz (וביניהם עקיבא איגר).

האוכלוסיה הכללית והיהודית בלשנו בשנים 1793-1939

המעבר לריבונות פרוסיה

בשנת 1793, עם חלוקת פולין השניה, סופחה לשנו לפרוסיה, ושמה בגרמנית הפך לליסא (Lissa). הקהילה טרם השתקמה אז מהשריפה הגדולה, והפרוסים לא סייעו בשיקומה. הצעד הראשון שעשה השלטון הפרוסי היה לגרש את הקבצנים היהודים מהעיר, והקהילה נכשלה במאמציה לבטל את הגזירה.

בעקבות מלחמות נפוליאון, סופחה העיר לנסיכות ורשה (1807-1815), ורבים מהתושבים עזבוה. אך ב-1815, עם תבוסת נפוליאון, חזרה לשנו לשליטתה של פרוסיה. הקהילה היהודית השתקמה במהירות, ובשנת 1837 מנתה 3,470 נפשות. העיר נהנתה מפריחה כלכלית, והסוחרים היהודים שבו ושגשגו.

במחצית השנייה של המאה ה-19 נמשכה התבססות הקהילה היהודית בעיר. בנוסף למסחר, נוסדו בעיר הבנקים היהודיים הראשונים, ואלה תרמו לתנופת הפיתוח. בפרט, בלטו הבנקאים היהודים יעקובובסקי ושראייר, אשר נבחרו גם למועצת העיר. בני המשפחות האמידות בקהילה פנו למקצועות חופשיים - רופאים, עורכי-דין, מהנדסים ומורים.

הפריחה הכלכלית הייטיבה גם עם חיי הקהילה. בשנת 1859 ייסד הסוחר יוסף וולהיים אגודה יהודית חדשה לצדקה ולסעד, ובחבר הנאמנים שלה השתתפו גבירי הקהילה, וביניהם יעקב ברנהרד, י' לוונטל, ס' לוי ועוד. בשנת 1901 נוסד במקום סניף "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו", שרבים מבני הקהילה הצטרפו אליו.

מאז המאה ה-19 פעל בלשנו בית ספר יסודי יהודי, וכן בית ספר ללימודי דת של הקהילה. חלק מהמורים היו בעלי שם, כגון מ' גרוס ופ' הרבסטאג. הגימנסיה בלשנו, שרבים מתלמידיה היו יהודים, קיימה בנפרד שיעורי דת עבורם. בשנת 1901 נוסד בלשנו גם בית-ספר יהודי לחינוך גופני. כמו-כן היה בעיר בית חולים יהודי.

בזמן מלחמת העולם הראשונה התגייסו יהודים רבים מהעיר לצבא גרמניה, ואחדים מהם נפלו בקרב.

החזרת השליטה לפולין: הדלדלות הקהילה

לאחר מלחמת העולם הראשונה, במסגרת חוזה ורסאי, הוחזרה הריבונות על מחוז פוזנן לפולין, ולשנו בפרט. בעקבות זאת, מרבית היהודים עזבו את העיר ועברו לגרמניה, ובעיקר לברלין ולוורוצלב (ברסלאו אז).

בשנת 1930 נערך מיפקד של הציונים בפולין, ובלשנו נמנו 28 איש בעלי זכות בחירה לקונגרס הציוני. ערב מלחמת העולם השניה נותרו בעיר 170 יהודים בלבד.

מלחמת העולם השניה

לשנו נכבשה על-ידי הגרמנים בראשית ספטמבר 1939. ב-17 באוקטובר 1939 גורשו היהודים מן העיר, בפקודתו של הימלר. יעד הגירוש אינו ידוע.

החיים הדתיים

בשנת 1626 נבנה בלשנו בית הכנסת הראשון, ולצידו הוקם בית מדרש. בית הכנסת עלה באש ארבע פעמים, ובכל פעם נבנה מחדש והורחב. שיפוץ והרחבה מסיביים בוצעו ב-1905, ולאחרונה - בשנות ה-90 של המאה ה-20. עד 1720 רב הקהילה שימש גם כראש בית המדרש, ובשנה זו מונה רב מיוחד לעמוד בראש בית המדרש לצד רב הקהילה.

בשנת 1780 הקים הרב עקיבא איגר ישיבה בלשנו, אליה נהרו תלמידים מכל רחבי פולין. אך הישיבה נשרפה ב-1790 ותלמידיה התפזרו.

במחצית הראשונה של המאה ה-19 התעורר קונפליקט בין האורתודוכסים והליברלים בקהילה, והגיע לשיאו ב-1840, על רקע הוויכוח כיצד לערוך טקסי זיכרון למלך פרוסיה שהלך אז לעולמו. כתוצאה חל פילוג בקהילה, והליברלים הקימו לעצמם מוסדות משלהם, למעט בית העלמין שנותר משותף.


רבני לשנו[3]

  • יצחק איילנבורג - הרב הראשון של הקהילה, המכונה גם יצחק מפשיביסלאו Przybuslaw. ככל הנראה כיהן משנת 1648. לפני כן היה דרשן ועוזר רב בקרקוב. לאחר כהונתו בליסא היה רב בליפניק Leipnik , מורביה, ושם נפטר ב-1657 [4]
  • יצחק בן שלום, יליד גומבין. לפני כהונתו בליסא היה רב בשרים Schrim. נפטר בגיל מופלג בליסא, ככל הנראה ב-1675 (ככל הנראה כיהן תקופה קצרה, בשנות ה-70 של המאה ה-17, עד פטירתו).
  • יצחק ב"ר משה גרשון (רבי איציק מליסא), מונה ב-1679 לאב"ד ולראש הישיבה בליסא.
  • משה יצחק שפירא מפראג, שהיה מאוחר יותר רב בוהמיה. נפטר בפראג, 1749.
  • אפרים רעדיש Redisch (ככל הנראה בין השנים 1701 - 1720, שנת פטירתו.[5].
  • מרדכי בן ר' הירש (כיהן בשנים 1721-1753). היה מהרבנים החשובים בתקופתו, ונודע במלחמתו נגד השבתאים. נפטר י"ט סיון 1753.
  • אברהם מליסא (אברהם אביש), מונה ב-1753, ומאוחר יותר היה אב"ד פרנקופורט דמיין. לפני כהונתו בליסא היה רב בלוקוב, יאנוב ומזריטש בליטא. היה ידוע בנדיבותו, וכן גם בידע שלו ברפואה. נפטר י"א תשרי 1758.
  • אורי שרגא פייבוש הלמן (כיהן עד 1767 או 1768). בן הרב שמואל הלמן משושלת קרוטושין. נאלץ לברוח יחד עם שני רבנים נוספים שהיה חשש לחייהם, ועבר אחר כך לברלין. נפטר ז' אלול 1770.
  • דוד טבלה (Tewle; ידוע גם כדוד טביל הורביץ) (בשנים 1774-1792).[6]
  • יעקב מליסא Wikipedia logo.png - יעקב בן יעקב משה לוברבוים, אשר כונה "בעל הנתיבות" בזכות ספרו "נתיבות משפט". ספריו האחרים הם "חוות דעת" ו"מקור חיים". כיהן כרב בלשנו בשנים 1809-1821.
  • יחיאל יואל אוירבך מאובז'יצקו, שהיה תלמידו של ר' עקיבא איגר.
  • ד"ר שמואל בק - בוגר הסמינר לתאולוגיה יהודית בוורוצלב, ואביו של ליאו בק. חיבר ספר על תולדות עם ישראל. כיהן כרב בלשנו בשנים 1864-1912.
  • ד"ר יגלס.
  • אברהם אבריל, רב ידוע בליסא, ובנו שלמה אבריל אב"ד זיחלין, מחבר "בנין שלמה" (שקלאוו, תקמ"ו) [7]

עם חכמי לשנו נמנו גם:

  • הגאון רבי חיים אורבך בן יצחק איציק, אב"ד לנצ'יציה
  • ר' שלמה בן אליעזר הכהן ליפמן, מחבר "אבי העזר" (פירוש מפורסם על אבן עזרא)
  • ר' שמעון ב"ר יהודה פייזר, מחבר "נחלת שמעוני"
  • ר' נח ב"ר שמעון, מחבר "תולדות נח"
  • ר' יהושע השל קוטנר, מחבר "האמונה והחקירה"
  • ר' מאיר וייל, שהיה אחר כך רב ברלין
  • ר' יהודה לייב קלישר, מחבר "יד החזקה".

אישים ידועים נוספים

  • יצחק מרגלית - פרנס הקהילה, חותנו ופרנסו של עקיבא איגר.
  • יהושע פייבלמן הלוי - יליד לשנו, רב בליסא ובשמוטולי (סאמטר).
  • שמעון לוי (הרב מפורדון) - יליד לשנו, אב"ד רוגוז'נו ופורדון.
  • ליאו בק Wikipedia logo.png (1873-1956) - יליד לשנו, רב, הוגה דעות ומנהיג הקהילה היהודית הרפורמית בגרמניה לפני מלחמת העולם השניה ובמהלכה.
  • לודביג קאליש (1814-1882) - סופר הומוריסטן יהודי יליד לשנו.
  • המדינאי ר' קוש - יליד לשנו, סגן נשיא של האסיפה הלאומית בברלין, אשר מונה ב-1848 ליושב-ראש ועדת הנוהל של הפרלמנט הפרוסי.
  • פרופ' ש' קאמפ - יליד לשנו, מומחה לשפות שמיות.
  • יעקב מל - חוקר תלמוד.
  • א' וולף - עורך דין, ייצג את העיר בבית הנבחרים המחוזי.
  • חיים ויינר, דיין בליסא במחצית המאה ה-18.[8]
  • מרדכי (מרקוס) בן ארון ווירטהיים (וורטהיים), "מלמד" בלשנו [9]
  • ישראל וורישנר, רב ודיין בליסא. [10]
  • משה וורשנר, רב בבית המדרש בלשנו. [11]

רופאי ליסא

  • ר. הירש (1766)ובניו לייזר ואברהם (1782).
  • איציק מפראג.
  • ד"ר אברהם עמנואל וולף (אשר ככל הנראה היה רופאים של בני האצולה המקומיים).
  • ד"ר פולאק
  • ד"ר מיכאל וולף
  • ד"ר אלכסנדר מגנוס
  • ד"ר שייר אליהסון (1785-1816)
  • ד"ר ל. ברגמן
  • ד"ר יוסף שייר Scheier (נפטר 1867)
  • ד"ר א. לבנשטיין Lowenstein (נפטר 1831)
  • ד"ר א. יקוסיאל (נפטר 1869)
  • ד"ר ה. שרבל (נפטר 1886)- רופא ונציג הרופאים ב"אסיפת הנציגים העירונית". מחקריו ברפואה פורסמו ברחבי אירופה
  • ד"ר אדוארד בטרמילך (נפטר 1883).

בית הקברות

בית הקברות בלשנו הוקם במאה ה-17, והקבורה האחרונה בו היתה ב-1939. בית הקברות הושחת בזמן מלחמת העולם השניה, וכשלושים מהמצבות הוטמעו בכבישים במקום. ארבע מהמצבות הועברו למוזיאון המחוזי. על חלק מהשטח נבנו מבני מגורים. אך עדיין נותרו בבית הקברות מצבות מהמאה ה-18 וה-19, וכן המבנים.

עד שנות ה-90 של המאה ה-20 בית הקברות לא היה מסומן, מגודר או מטופל. בשנות ה-90 בוצע באזור בית הקברות פרוייקט לשימור המורשת היהודית בעיר. הפרוייקט כולל מוזיאון, הממוקם בבית התפילה של בית הקברות, וגן זכרון. כמו-כן נאספו והושבו חלק משרידי המצבות. בתקופה זו ניסה אחראי השימור לאתר את צאצאי הקבורים בבית הקברות, כדי לקבל את אישורם לכלול את השטח בפרוייקט השימור והזכרון. המוזיאון גם מנסה לאתר מוצגים נוספים.

רישומים גנאלוגיים

הארכיון הלאומי בלשנו מחזיק בתעודות אלה:

  • מפקדי אוכלוסין 1795-1915; 1921
  • תעודות לידה מהשנים נמצאות בארכיון בלשנו 1808-1809; 1847-1848; 1850-1851; 1853; 1856; 1858-1874
  • תעודות פטירה מהשנים 1825; 1847-1874
  • תעודות נישואין מהשנים 1847-1874

הארכיון הלאומי בפוזנן מחזיק:

  • תעודות בעלות על קרקע מהמאה ה-18
  • רשימות משלמי מסים מהשנים 1795-1915; 1921

המוזיאון היהודי בלשנו מחזיק רשימה של כל הפטירות והקבורות מהשנים 1847-1939. כמו-כן הוא מחזיק תיעוד של קרנות הצדקה של וולהיים וזקס, ועוד.

הערה: הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי מחזיק מסמכים רבים מלשנו, מהשנים 1630-1859. ואולם נראה כי רוב המסמכים אינם כוללים מידע גנאלוגי כללי על הקהילה. עם זאת, בין המסמכים ראוי לציון המסמך הקרוי: "רישומים אזרחיים הנוגעים למשפחות מסויימות" מ-1767, וערך המידע במסמך זה והיקפו עדיין לא נבדקו.

לקריאה נוספת

  • Aus Vergangenheit und Geganwart der Juden und der jüd. Gemeinden in den Posener Landen, .Heppner und J. Herzberg, Koschmin 1909-1929
  • Geschichte der Juden in Lissa, Louis Lewin, Pinne N.Gundermann, 1904
  • Die Juden in Lissa, Scherbel, Fritz, Berlin ,c1932


  • פנקס הקהילות פולין ו': פוזנן ופומרניה, יד-ושם, תשל"ו - תשנ"ט
  • מפרוסיה באהבה, אהוד קין (חייקין), ירושלים : חמו"ל, תשס"ד


הערה: ככל הידוע לא קיים ספר יזכור לקהילת לשנו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. השיוך למחוז ויילקופולסקי הוא מאז 1999 - מועד השינוי האחרון שנעשה בחלוקה המינהלית למחוזות בפולין. מאחר שעד מלחמת העולם השניה השתייכה העיר למחוז פוזנן, המידע הגנאלוגי וההיסטורי הרלבנטי לעיר קשורים למחוז זה.
  2. בנוסף למשפחות פולניות הנושאות שם זה, ישנן בין משפחות יהודיות שמוצאן מלשנו עם שם המשפחה הנ"ל. אחד מבני משפחת לשצ'ינסקי הנוצרים, קריסטוף גרימולטובסקי, חתום על מסמך להענקת זכויות ליהודים בעיר פילה שבפוזנן, וחתימתו מתנוססת לצד חתימת מלכת פולין, מה שמצביע על מעמדו הממלכתי החשוב. הקשר בין מתן זכויות גורפות ליהודים בפרובינציית פוזנן מטעם בן משפחת לשצ'ינסקי, לבין העובדה שיהודי המקום נשאו אף השם שם זה, ראוי אולי לבדיקה נוספת (על-פי "מפרוסיה באהבה").
  3. פירוט על רבנים אלה מופיע בספרם של הפנר והרצברג לעיל, (עמודים 604-605). הרשימה אינה כוללת את כל רבני העיר.
  4. מידע זה מבוסס על הפנר והרצברג, ושונה מהמידע המופיע בפנקס קהילות פולין, שהוא ככל הנראה שגוי.
  5. ככל הנראה שמו נגזר מהעיר Hradisch. בנו אפרים היה חותנו של הרבי משמוטולי (סאמטר) אליסר לפל
  6. ר' דוד טוול ציקל בן ר' מרדכי מגרץ, היה חבר בחוג ידידיו של ר' מאיר פוזנר מליסא. כדיין בליסא, הוא חתום על מספר החלטות מהשנים 1771-1792. לבקשתו, הוגדלה משכורתו בשלושה גולדן לשבוע חרף קשיים כספיים בהם היתה שרויה הקהילה. הוא היה ידידו של ר' עקיבא איגר, ולאחר נסיעתו של זה המשיך להתכתב עמו וקיבל ממנו "תשובות".
  7. על-פי "מוריה" מ"ה (שנה א' ג-ד)
  8. חתניו היו ר' מאיר פוזנר ור' מרדכי. יתכן שר' מיכאל דיין היה בנו. בתו של ר' חיים, ייטה, אשת מרקוס יפה, נפטרה בליסא ביום ז' אייר 1824.
  9. התמנה ל"מלמד" בליסא ב-1833 ונפטר שם בנר ראשון של חנוכה 1842. אשתו רבקה, בת נתן רווק, נפטרה שם ביום ו' שבט 1845. בתם אסתר נפטרה ביום כ"ה תמוז 1828.
  10. נולד בוורישן. אביו, משה, הגיע מפרגה שעל יד ורשה. ר' ישראל היה הרב המנהל הראשון בראביץ', וחברו של ר' עקיבא איגר אשר הפנה אליו "תשובות". מאוחר יותר שימש כרב בבית המדרש של יחיאל וואהל בליסא, ודיין בתקופתו של ר' יעקב. לאחר מכן מונה לרב בפילהנה, שם נפטר בערב ראש חודש שבט ב 1820.
  11. בן אברהם בנו של ישראל וורישנר. קנה לעצמו שם בזכות היותו מלומד, אדוק ודרשן. היה במשך 25 שנים רב בלובליניץ שבשלזיה עלית, ואחרי 1874, רב בבית המדרש של יקותיאל זקס בליסא. נפטר בליסא ב-29 בנובמבר 1903 בגיל 82. במשך חייו הסמיך מספר גדול של תלמידים ללימודי רבנות.
Wiki.png חלק מן התכנים בדף זה נלקחו מהוויקיפדיה האנגלית ומוגשים בכפוף לGnu Free Documentation Licence