מהר"ל מפראג

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קברו של המהר"ל. בין היתר כתוב על המצבה: "כל פרד"ס נכנס שלום ועבר, ויחכם מכל דגמר וסבר, ולא הניח דבר..."

רבי יהודה ליווא בן בצלאל (1520[1]‏, המוכר בכינויו מהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא) מפראג (בספרות הגרמנית כונה "רבי לעוו הגבוה"), רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות דתי יהודי, מגדולי ישראל הבולטים של תחילת תקופת האחרונים. שמו השני שראש-תיבתו מופיע בשם מהר"ל נכתב בצורות שונות בגרמנית: Levai, Loewe, Löwe, Loew וגם בעברית: ליווא, ליוואי, ועוד.

מהר"ל, שיצר גשר בין הגות ימי הביניים להגות הרנסאנס, נולד כשני עשורים בלבד לאחר גירוש ספרד והגעת קולומבוס לאמריקה, בתקופה שבה פרחה הקבלה בארץ ישראל. שימש כאב בית הדין וראש ישיבה בערים פוזנן שבפולין, וניקלשבורג ופראג שבצ'כיה.

מעבר לבקיאותו הרבה של מהר"ל בתלמוד, בספרות האגדה ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה (בפרט האריסטוטלית), וכן באסטרונומיה ובשאר המדעים של תקופתו‏‏[2]. כמו כן, היה מנהיג רוחני-פוליטי ובעל מהלכים אצל רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

תורתו השפיעה רבות הן על תנועת החסידות והן על תנועת ההתנגדות, שקמו למעלה ממאה שנים לאחר מותו, ואישיותו המרתקת ורבת האנפין שימשה כר פורה לאגדות כגון זו על הגולם שיצר.

על שמו קרוי היישוב כרם מהר"ל שבמועצה אזורית חוף הכרמל.

תולדות חייו

בית הכנסת של המהר"ל בפראג
האנדרטה של המהר"ל שיצר לדיסלאוס שלווין בבית עיריית פראג משנת 1917. מימין ניתן לראות את השטן בדמות אישה שנתלה עליו ומנסה לפתותו.

המהר"ל נולד ככל הנראה בפוזנן שבפולין, לאחר שאביו רבי בצלאל מורמייזא היגר מאשכנז למרכז היהודי החדש בפולין. על פי מסורת ידועה, משפחתו התייחסה לדוד המלך. המהר"ל הוא הצעיר במשפחה של ארבעה בנים, אחיו היו גם הם תלמידי חכמים מובהקים: הראשון ר' חיים, תלמיד המהרש"ל, וחברו ובעל הפלוגתא של הרמ"א. השני סיני, אב בית דין ניקלשבורג, שהיה גם רבו של תלמיד המהר"ל, ר' דוד גאנץ, והשלישי ר' שמשון אב"ד קרמניץ.

המהר"ל היה כנראה אוטודידקט ולא למד בישיבה, אלא מספרים ובאופן עצמאי. בניגוד לאחיו, חיים בן בצלאל מפרידברג, שלמד בישיבתו של רבי שלום שכנא מלובלין, לא ידוע שלמד מרב גדול כלשהו, ובאופן יוצא דופן הוא אינו מזכיר בכתביו שום אדם כמורו. בגיל 32 נשא לאישה את פרל, בתו הנמרצת ורבת הפעלים של אחד מעשירי העיר, ונולדו להם שש בנות ובן בשם בצלאל על שם אבי המהר"ל. חתנו ר' יצחק בר שמשון כ"ץ, שהיה נשוי לשתיים מבנותיו של המהר"ל: ללאה, ולפיגלה לאחר שנפטרה הראשונה, שימש כר"מ ואב"ד בניקלשבורג.

כעבור 9 שנים נתמנה כאב בית דין בניקלשבורג ורבן של כל קהילות מוראביה. 20 שנה כיהן שם כרב ובהן תיקן תקנות רבות, חלק גדול מהן עוסק בהגבלת השימוש במותרות.

בשנת 1573 עזב את הרבנות בניקלשבורג ועבר להתגורר בפראג כאיש פרטי. כעבור זמן קצר ייסד ב"קלויז", אחד משני בתי הכנסת המרכזיים של פראג, בית מדרש גדול שבמכוון לא קרא לו ישיבה, כדי להדגיש את שיטתו השונה בלימוד, שדחתה בחריפות את שיטת הפלפול ששלטה בישיבות אשכנז.

עוד בטרם נתמנה לרב או לדיין בפראג ייסד חברה קדישא וכתב את תקנותיה, שאחר כך היוו דוגמה לתקנות ה"חברה קדישא" בכל אירופה. ספרו הראשון של המהר"ל "גור אריה", על פירוש רש"י למקרא, נדפס בשנת 1578 (של"ח), בבית דפוס הגרשוני בפראג. בשנת 1583 נפטר רבה של פראג והמועמד הברור להחליפו היה המהר"ל, שאף הוזמן לדרוש בבית הכנסת המרכזי שבעיר, ה"אלטנוישול". בכל זאת, בעקבות דרשתו שתקפה את ראשי הקהילה וההתנגדות לו בקרב חסידי הפלפול נתמנה לרב העיר רבי יצחק חיות, אחיה החורג של אשתו, שתמך בשיטת הפלפול.

לנוכח אי מינויו חזר המהר"ל לעירו פוזנן וכיהן בה כרב ארבע שנים. במהלך שנים אלו גברו הסכסוכים הפנימיים בקהילה בפראג עד שאילצו את רבי יצחק חיות לעזוב את העיר. לאחר שעזב את העיר, חזר המהר"ל לפראג וטען בדרשתו בבית הכנסת המרכזי שהמחלוקת נובעת מהניכור שבין המעמדות הכלכליים והחברתיים השונים. הוא דרש שהעשירים יתמכו בעניי הקהילה. באותה דרשה גם תקף את מוסד "ראש הקהל" וטען שיש לבטלו. במשך שלוש השנים הבאות חי המהר"ל בפראג ללא תואר רשמי, אך נחשב למעשה למנהיגם של יהודי פראג.

בסוף התקופה הוזמן המהר"ל לחצרו של הקיסר רודולף השני, שעל אף חינוכו הישועי היה, בדומה לאביו מקסימיליאן השני, בעל יחס טוב ליהודים. על מאורע זה, שנעטף באגדות רבות, מספרים תלמידו‏‏[3] וחתנו של המהר"ל, אך אינם מפרטים ואינם מוסרים את הסיבה להזמנה. ככל הנראה, הוא הוזמן לדיון בנושא מצב היהודים או לחלופין בשל שאיפותיו המדעיות של הקיסר, שהזמין אליו מלומדים רבים כדוגמת טיכו ברהה.

ידוע גם כי יוהנס קפלר, מגדולי האסטרונומים בכל הזמנים, היה בקשר עם המהר"ל ודן אתו על תגליותיו החדשות. לאחר הראיון, בשנת 1592, חזר המהר"ל שוב לעיירת הולדתו וכיהן בה כרבה של פולין רבתי, אב בית דין וראש הישיבה במקום. בתפקידים אלו כיהן 5 שנים.

בשנת 1597 חזר המהר"ל לפראג בפעם השלישית והאחרונה, והפעם התמנה רשמית לאב בית הדין ולראש הישיבה במקום. כעבור שנתיים התפטר מתפקיד ראש הישיבה. בנו של המהר"ל, בצלאל שהיה תלמיד חכם חריף, לא התקבל על ידי הקהילה להיות ממלא מקום אביו המהר"ל כאשר זקן, והיגר לקהילת קולין, ושם נפטר ונקבר בשנת 1600, כעשור לפני מות המהר"ל. בשנת 1604, בגיל 92, התפטר המהר"ל מתפקיד אב בית הדין. רבי שלמה אפרים מלונטשיץ החליף אותו בשני התפקידים. בי"ח באלול ה'שס"ט (22 באוגוסט 1609) נפטר המהר"ל. קהילת פראג הקימה על קברו ועל קבר פרל אשתו, שנפטרה כשלוש שנים וחצי לאחר מותו, מצבה גדולה.

בשנת 1917, עם בניית בניין חדש למועצה העירונית, הציב הפסל לדיסלאוס שלווין אנדרטה למהר"ל באחת מפינות המבנה. בשנת 2007 הכיר ארגון אונסק"ו של האומות המאוחדות בחגיגות לזכרו. בכך הפך המהר"ל ליקיר אונסק"ו.[1]

צאצאים

המהר"ל נישא בנישואים ראשונים לבתו של הגאון רבי אברהם חיות, אביו של רבי יצחק חיות בעל ה"אפי רברבי" (מקור: נפתלי אהרון וקשטיין, "ויתילדו" מספר 69). מנישואין אלה נולדו שתי בנות:

  • לאה, שנישאה לרבי יצחק ב"ר שמשון כ"ץ
  • פייגלה, שנישאה אף היא לרבי יצחק כ"ץ לאחר פטירת אחותה.

לאה נפטרה בטרם נולדו לה בנים. על צאצאי פייגלה ורבי יצחק כ"ץ יש להשלים המידע.

בהיותו בן 32, המהר"ל נישא בשנית לפרל[4] לבית Shmalkes שמלקס (נולדה 1552 ;נפטרה בפראג 1610) ונולדו להם:

  • בצלאל חריף לאוו (נולד 1555 בפראג; נפטר 1600 בקלן שבגרמניה)
  • בן לאוו - שם לא ידוע
  • בן לאוו - שם לא ידוע
  • גיטלה לאוו - (נולדה לא ידוע; נפטרה 1635) - נישאה לשמעון ברנדיס
  • רחל לאוו - (נולדה 1539 פראג; נפטרה בפראג 1633) - נישאה לאברהם הלר פרנקל מפראג (1565-1591)
  • Tilla לאוו - נישאה לצבי הירש סבטקה Sabataka אשר נולד בפראג
  • ראלינה לאוו - נישאה לחיים ואהל מפראג ובמקור נוסף כתוב שנישאה לחיים לאוו

הערה: מקורות שונים אשר התבססו על מגלת יוחסין, מזכירים את הבנות לאה ופייגלה כבנות האשה השניה, ולא כך הוא.

ראו גם

מקורות מידע נוספים

  • מאיר פערעליש, מגילת יוחסין (הביוגרפיה הראשונה על המהר"ל), תע"ח (1718)
  • ד"ר אברהם הכהן עובדיה (גוטסדינר), הארי שבחכמי פראג - תולדותיו, רבנותו ומשנתו של המהר"ל מפראג, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ב. (מהדורה קודמת: חייו, תקופתו ותורתו של המהר"ל מפראג, ירושלים תשל"ו).
  • נפתלי אהרון וקשטיין, "ויתילדו" מספר 69, אשר פורסם ראשית ב"המודיע", ערש"ק כי תבא תשס"ט

הערות שוליים

  1. לא ידועה שנת לידה מדויקת וכל הדעות מתבססות על הערכות ואומדנים. על פי פרליש בשנת 1512, על פי גרין בשנת 1520, ועל פי יזשבק לא לפני 1526.‏ גיטסדינר מעיר בספרו (עמ' צז) שיזשבק שמעמיד את שנות חייו של המהר"ל ל-97 שנים, מגיע לסתירה פנימית בחישובו, ואילו על פי פרליש החשבון יוצא מדויק לגמרי.
  2. תלמידו, הרב דוד גנז בהקדמה לספרו האסטרונומי "נחמד ונעים" (שבוסס על עבודתו במצפה של ברהה) מרבה בשבחו של המהר"ל כחכם בחכמת התכונה.‏‏ הרב דוד כהן, בספרו קול הנבואה - ההגיון העברי השמעי, עמ' קפ' כותב כי "מהר"ל היו לו ידיעות במתמטיקה ובתכונה (אסטרונומיה), ובשאר מדעי הטבע, ואמר שצריך ללמוד תכונה מתמטיקה ושאר מדעי הטבע, כי החכמה הזאת היא כמו סולם לעלות בה אל חכמת התורה. וכן תלמידיו הגדולים".
  3. ‏"והקיסר רודולפוס ברוב חסדו ואמתו שלח אליו וקרא אליו את הגאון הנ"ל, וקבלו בסבר פנים יפות, ודיבר אתו פה אל פה כאשר ידבר איש אל רעהו - ומהות ואיכות הדברים סתומים וחתומים ונעלמים הם". (הרב דוד גאנץ, צמח דוד ח"א בסוף‏)
  4. המידע על האישה והצאצאים מן האתרים הבאים : http://www.loebtree.com/maharal.html#above עץ המשפחה של המהרל וכן מ-FTJP באתר הJewishGen
Wiki.png חלק מן התכנים של דף זה נלקחו מהוויקיפדיה העברית ומובאים בכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה 3.0 לא מותאם