מקור שמות המשפחה של יהודי הבלקן

מאמר זה הינו מאמר מומחה. אנו מודים למחבר על כתיבת המאמר ועל האישור לפרסמו.

הקדמה

ד"ר משה מוסק
מנהל גנזך המדינה לשעבר, מרצה באוניברסיטה העברית וחוקר תולדות היישוב ויהדות בולגריה. בנוסף לספרים בתחומי מחקרו, פרסם גם ספרי ילדים (הנסיך מירון ועלילות ליאונרד ארמנדו סה-פרסיה, מלך פרנויה, 1995; יוני קנטי בעקבות האוצר, 2001).

שמות המשפחה של יהודי הבלקן הם מקור היסטורי חשוב לחקר תולדותיהם, משלוח ידם, מעמדם החברתי, סגולותיהם, תכונותיהם, מראם החיצוני והיבטים נוספים של חייהם בעבר.

שמות המשפחה מאפיינים בראש ובראשונה את הרבדים התקופתיים, שבמהלכם הגיעו היהודים לארצות הבלקן ומרמזים על ארצות מוצאם. ההתיישבות היהודית בבלקן מתחילה כבר בימי בית ראשון ושני ומתגברת לאחר חורבן הבית, עם בואם של אלפי שבויים יהודים עם צבאות רומי. המאפיין של שמות המשפחה של היהודים הרומניוטים, שישבו בבלקן עד סוף המאה ה - 15, לפני בואם של מגורשי ספרד ופורטוגל לבלקן, הם בעיקר שמות משפחה עבריים ויווניים. נוספו אליהם, במהלך השנים, גם שמות משפחה האופייניים ליהודי ארצות הלבנט ואגן הים התיכון: סוריה, לבנון, מצרים, ארצות צפון אפריקה ואיטליה.

לפני הגל הגדול של מגורשי ספרד, הגיעו לאזור גלים קטנים של מהגרים מארצות מרכז אירופה. בשנת 1376 הגיעו פליטים מהונגריה, שהתיישבו בעיקר בערים לאורך נהר הדנובה, וזכו בגלל מוצאם, לשמות משפחה כמו מג'ר-מדייאר (הונגרי) ובודון (מהעיר בודה), שם שהפך לבוטון.

כעשרים שנה מאוחר יותר, בשנת 1394, הגיע גל חדש של פליטים שגורשו מצרפת. הם קיבלו שמות משפחה כמו: צרפתי, פרנקו ופרנסס, המעידים על מוצאם, קריספין (מהעיר קרספיאן בדרום צרפת), קוזי (עיירה צפונית לעיון ליון) וסליאנס (מהעיר סאלין).

פליטים מגרמניה, שהגיעו לאזור בשנת 1470, זכו לשמות משפחה כמו: אשכנזי, תג'ר וטדסקי, שהם כינויים ליוצאי גרמניה, והשם גרטי, שנגזר מהעיר גארטאך בגרמניה. מאוחר יותר באו יהודים מפולין - ורסנו מוורשה, ומרומניה - וולדאג'י מחבל וולאכיה.

רבים ממגורשי ספרד ופורטוגל, שהחלו להגיע לבלקן מסוף המאה ה-15, נקראו על שם מקומות מוצאם בספרד ובצפון אפריקה: קורדובה, קטלן, סיביליה, רוזאנס, גרון (על שם חרונה), אגרנטי ואלגרנטי (על שם גרנדה), אלפסה ואלפסי (מהעיר פס שבמרוקו), קשתיאל (מקסטיליה) וגראציאני (מגרסיה).

מגורשי ספרד שחיו באיטליה לפני שהגיעו לבלקן, זכו לשמות על שם ערים באיטליה: טרנט, פררה, סונינו וטפאני, פיזנטי (פיזה), פינצי (על שם פאנצה), פלורנטין (פירנצה), מפאנו (מהעיר פאנו), מיטרני (מן העיר טרני) ואחרים.

מקור נוסף לשמות מרמז על מעמדם ומשלוח ידם של היהודים מארצות המוצא השונות. אלה נפוצים בעיקר בקרב היהודים שישבו בספרד המוסלמית, באנדלוסיה ובצפון אפריקה: אלימלך, אלחסיד, אלשייך, אלאלוף, אלבאלה, אלחלל (המהולל) - כולם שמות של בעלי מעמד בכיר. בדומה להם, בעלי מעמד באימפריה העות'מנית: חכים (שופט), סלקטר (קצין משטרה), חולי וצ'ליבי (אנשי מעלה), שבצ'י (בעל דרגה צבאית בכירה), ולצידם בעלי מקצוע: קויומג'י (צורף), שיקרג'י (יצרן ממתקים), שישיג'י (סוחר בכלי זכוכית), ג'מג'י (זגג), סאצ'י (שען), קאספ (קצב) ובאקל (חנווני). לקבוצה זו של בעלי מקצוע, שייכים גם שמות משפחה עבריים, בעיקר של כלי קודש: חזן, גבאי, סופר, מלמד, למדן, מקיש וגם קמחי, חלפון-חלפן, גוזז ועוד. ממוצא פרסי: ג'רסי (מנתח), ממוצא ספרדי: פורגדור (מנקר), סאררו (שעוון), טרפרו (סמרטוטר) וממוצא איטלקי: מאסטרו (מורה), מלמד, מזן ומסאנס (מתווך).

ציוריים ביותר הם תאורי חזותם, תכונותיהם ואופיים של יהודי הבלקן. רבים מהם שמות עבריים: נבון, חסון, גדול, קדמון, בכור, צדיק, חסיד, ענווי, ברוך, מבורך, מיוחד-נחמיאס. שמות ממוצא ספרדי: לצד אנשי מעלה, כמו פרימו, וארון ודה-מאיו, יש אסיאו (נקי ומטופח), ביבס (מלא חיוניות וחזר), בואנו (טוב), דז'וסטו (צודק וישר), וגם אמריו ואמריליו (צהוב), רוסו (אדום), אך גם קביסון (עקשן) ופרידל (ערמומי ונוכל). בתורכית: קיוצ'וק (קטן), צ'קירוב (בהיר), קיוסו (בלי זקן), קרקש (בעל גבות עבות ושחורות), דז'נים (יפה), גני (נדיב), ולהבדיל, שאקי (בעל זדון ורע לב).