משפחת ביליצר

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ביליצר (Bilitzer) שם משפחה של לויים שהסתעפה ממשפחת הורוביץ בסוף המאה ה-17.

הראשון הנושא את שם המשפחה הזו היה הרב יוסף שמואל הלוי ביליצר. מצד אביו נינו של הרב שבתאי שפטל הלוי הורוביץ, בן השל"ה, ומצד אימו נכד של הרב יוסף שמואל מקרקא ("בעל מסורת הש"ס"). הרב יוסף שמואל (הורוביץ) ברח מהעיר ביליץ שבשלזיה, לעיר אחרת בשל רדיפות, ובשל רצונו להסתיר את שמו קראו לו ביליצר, כלומר מי שבא מביליץ. היה ראש ועד ארבע ארצות.

בנו היה הרב משה סג"ל ביליצר (~1721). היה תלמיד חכם, מנהיג ציבור ומראשי ועד ארבע ארצות. סופר עליו שהצליח בתחבולות להציל שני ילדים יתומים מידי כמרים שכמעט ניצרו אותם, ודאג לחינוכם ושילם עליהם שכר לימוד באומרו שהם בניו, ולאחר מכן כאות תודה אימם האלמנה החליפה את שם משפחתם לביליצר.

בנו של הרב משה ביליצר היה הרב שמואל סג"ל ביליצר (~1745 - אונסדורף - כיום Huncovce בסלובקיה). נישא לבתו של מהר"ם מינץ.

בנו של הרב שמואל היה הרב פנחס הלוי ביליצר (1771~ - אונסדורף - כיום Huncovce בסלובקיה). שילב לימוד תורה ומסחר ביהלומים. היה ידוע כחכם ונבון, והיה מקורב למלכות לאחר שמכר יהלומים למריה תרזה. היה נשוי לרחל שנספתה בשריפה, שפגעה בקהילה היהודית באונסדורף. על הרב פנחס ישנן אגדות הקשורות לאליהו הנביא. סיפור אחד המדגים את שנינותו, מספר כי ראש המדינה עשה משתה והזמין אליו את הרב פנחס. וכאשר הוא הגיע הושיבו השר בראש השולחן, דבר שהרגיז את הבישוף מאוד שתמה על כך. וענה לו השר כי הוא לא יהודי פשוט אלא חכם גדול. הבישוף ביקש לבחון את חוכמתו בשאלה קטנה, ושאל אותו מדוע משה שנתן את התורה, אינו זוכה לכבוד של האבות ולא אומרים בתפילה אלוהי משה, וענה לו הרב פנחס מפני שהיהודים מתביישים להזכיר שם אלקים על משה, מפני שהיה חתן של כומר. דבר שעורר צחוק גדול אצל השרים במסיבה.

בנו של הרב פנחס הלוי היה הרב יצחק אייזיק הלוי ביליצר (1802 - אונסדורף - Huncovce בסלובקיה ). נישא לאסתר בתו של משה ראטה מגינז-רוסקה. ומונה להיות רב של קהילת נאג'י-אידה ("הסבא מנאג'-אידה"). קהילה קטנה שהיו בה כששים יהודים. היה ידוע כדרשן, כבעל סיגופים וכפועל ישועות, שיהודים מהאזור נהרו אליו לקבל ברכתו. כתב את הספר "באר יצחק" שאותו הוציא לאור נכדו פנחס אדלר. אסתר נפטרה בז' שבט תרל"ח (1878), והרב יצחק איזיק נפטר בט' סיוון תרמ"ז (1887). את מקומו כרב העיירה קיבל נכדו הרב צבי רייכמן.

בנו של הרב יצחק אייזיק היה הרב עמרם ישי ביליצר (1833 - נאג'י-אידה), שנישא לשפרה, בתו של שמעון היימן מאונגווארד. כיהן כ-30 שנה כרבה של קהילת סרנטש. נפטר בשנת 1889. השאיר אחריו כתבי יד תורניים רבים. בתו של הרב יצחק אייזיק, טשרנא, נישאה לאחיינו של הרב הלל ליכטנשטיין, שלום אדלר, שלימים נעשה הרב של סרדנע.

בנו הרב פנחס הלוי ביליצר (1860 - סרנטש). בגיל 5 הלך ללמוד אצל סבו, הרב אייזיק יצחק עד גיל 18. לאחר מכן הלך ללמוד בישיבה באונגוואר, אצל הרב חיים מאנהיימר ("עין הבדולח"), תלמיד החת"ם סופר, ומגדולי חכמי דורו ואצל הרב שלמה גנצפריד ("קיצור שולחן ערוך"). כיהן כרבה של סרנטש כ-24 שנים. לאחר מותו חתנו הוציא לאור את ספרו "גבעת פנחס". נישא לבתו של לוי יצחק אסטרייכר ממונקטש. לזוג נולדו נולדו חמשה בנים וארבע בנות (יהונתן בנימין, יצחק אייזיק, עמרם ישי, אפרים, ברוך, אסתר (מילר), חיה (פנדריך), יודית (פולק), ומרים (שיק)). הרב פנחס היה מקורב לנסיך וואיאי אישטוואן, שר החינוך והתרבות ההונגרי, שהיה חבר ילדות שלו. ואף הזמינו להשתתף כאורחו האישי בשמחת תורה, דבר שהשר קיבל ברצון.

הבן הבכור של הרב פנחס, יהונתן יצחק ביליצר (1881 - מונקטש), בהיותו נער הלך ללמוד תורה עם מדעים בפרנקפורט מיין בגרמניה, אבל אימו שהלכה אחריו הניעתו ממהלך זה, והחזירה את הבן הסורר הבייתה, שם המשיך ללמוד בישיבה. לאחר ניסיון כושל במסחר, ניהל בית ספר והיה מורה בבית הספר היהודי לבנות בדברצן. נישא לייטל דבורה בתו של הרב יהודה כהן קראוס, רבה של לאקנבך שבבורגנלנד. לזוג נולדו ששה ילדים. (אדוניהו, פנחס, ברכה, מרים, קטי, וחוה). נפטר בשנת 1946 בדברצן שבהונגריה.

בנו של הרב פנחס, הרב אפרים ביליצר (1891 - סרנטש). למד בישיבת פרשבורג שבברטיסלבה, סלובקיה. נישא ללאה בתו של הרב יהודה ליכטנשטיין שהיה אב"ד קהילת בטלן שבטרנסילבניה. לזוג נולדו שמונה בנים ובנות. היה למדן, בעל אופי אציל, ונעים הליכות, וברח ממחלוקות וממלחמות. אף שרובה של קהילת סרנש רצתה שהוא ימשיך לכהן לאחר שאביו נפטר כרב הקהילה, אימו הכריעה שחתנה הרב מנחם מנדל פולק יכהן כרב הקהילה, כיוון שהעדיפה לחיות בבית בתה ולא כלתה. בהמשך לאחר שישב בבית חמיו, כיהן שם כדיין ומורה צדק. כתב ספרים רבים בכתבי יד, וכן שאלות ותשובות רבות. חלק מכתביו כונסו בספרים "יד אפרים" ו"תורת בן נח". הרב אפרים היה חובב ציון ודגל בציונות. בתשובותיו הוא מצטט את דברי מחותנו הרב עקיבא יוסף שלזינגר ("הלב העברי") כי יש למכור כתרים שעל ספרי התורה, בכדי להקים מפעלים בארץ ישראל, ושכאשר יהיו 60 ריבוא יהודים בארץ ישראל הם יקבלו עצמאות. היה נוהג לומר למתנגדים לציונות שהןא הולך בדרכו של הרב שלמה אלקבץ מחבר הפיוט "לכה דודי" (פיוט מפורסם שאומרים בכל ערב שבת בבית הכנסת) שבו נאמר "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי, על יד בן ישי בית הלחמי, קרבה אל נפשי גאלה". נאה דרש וגם נאה קיים, ושלח את בנו אליהו להכשרה חקלאית לארץ ישראל לפני פרוץ השואה. עוד היה ליברלי בלימוד תורה לנשים, והראה בתשובתו כי היו לא מעט חכמות בתלמוד. כאשר חסידי סטמר תבעו שהדיין של העיירה לא ישלח את בתו ללמוד בבית ספר של "בית יעקב", לא נלחם עמם, ולימדה בבית. בתו נעמי סיפרה כי אביה אמר כי כשיזכה לעלות לארץ ישראל יעברת את שם המשפחה לברקאי. נספה בשואה עם אשתו וארבעה מבניו ובנותיו. ארבע בנים ובנות אחרים (אליהו, יהושע, יהודה [בן אפרים] ונעמי [כהן]) ניצלו ועלו לארץ ישראל. אליהו עלה לישראל בהכשרה חקלאית נישא ליהודית וגר בתלמי מנשה ונולדו להם שלשה ילדים, יהושע נישא לפנינה כנפו והתגורר ברמלה ונולדו להם שני ילדים. יהודה עיברת את שמו לבן אפרים לאחר השואה, נישא לציפורה, ונולדה להם בת. היה קצין לוגיסטיקה בצה"ל, והתגורר בקריות סמוך לחיפה. נעמי התחתנה עם יוסף כהן והתגוררה בקרית ישמח משה (ליד קרית אונו), ונולדו להם שלשה ילדים.

בתו של הרב פנחס, אסתר נישאה לרב אנשיל יהודה מילר ("קרבן אשר"), שלמד בישיבת פרשבורג. בהמשך מונה להיות אב"ד קהילת פטרושן בטרנסילבניה. לזוג נולדו, הרב פנחס מילר, כיהן כרב של נצרת עילית. הרב עמרם ישי, הרב לוי יצחק, בת שנישאה לרב יששכר דב ליכטנשטיין, ובת שנישאה לרב יעקב שלום גולדשטיין מסביבוב.

בתו של הרב פנחס, יודית נישאה לרב מנחם מנדל פולק ("חלק לוי") ששימש כאב"ד בסרנטש.

לקריאה נוספת

  • חוה זליקוביץ ביליצר, שורשים - תולדות משפחות ביליצר-קראוס, ירושלים, 1995
  • הרב פנחס מילר, עולמו של אבא, הוצאת הוד, ירושלים