משפחת כנפו ממוגדור

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלאח של אופראן.
המלאח של אופראן. מבט מקרוב.
בית הכנסת באופראן. נחשב לאחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר במרוקו.

משפחת כנפו הייתה משפחת רבנים שבאה מהעיר אופראן (או איפראן) שבדרום מרוקו, לאחר שתינוק ואימו שרדו ניסיון להמרת דת, שבו 50 איש בקהילת אופראן עלו על המוקד. על המאורע שהתרחש בין השנים 1761-1787, ייחד הסופר אשר כנפו את הספר "התינוק מאופראן". על פי המסורת של יהודי אופראן מוצאם מיהודים שהגיעו למקום כבר בתקופת בית ראשון, והיוו את הקהילה העתיקה ביותר במרוקו. יהודי אופראן סיפרו על עצמם כי ראו לא את חורבן בית ראשון. מקור שמה של אופראן על פי המסורת היא בשבט אפרים. באנגלית העיר קרויה Ifrane Anti-Atlas, בכדי לבדלה מאיפרן נוספת.

למשמעות שם המשפחה כנפו ניתנו מקורות שונים. אחת מהן היא משפה הברברית (שהיתה נהוגה במרוקו ובתוניס) שמשמעותה "בעל הגלבייה השחורה", גלימה ארוכה שנהגו ללבוש יהודי מרוקו.

מכלוף כנפו

מצבות קבורה יהודיות ב"מערה" באופראן.

בשלהי המאה ה-18, מכלוף אכנפו (או בן כנפו) היה סוחר אמיד שסחר בין מוגדור היא אסווירה[1] לחוף האוקיינוס האטלנטי לבין אופראן שלמרגלות הרי האטלס, בדרום דרומה של מרוקו. מכלוף סחר עם אחד מעשירי העיר בשם קורקוס, והיה נוסע פעם בשנה. לאחר שנולדו לו 12 ילדים הוא התאלמן, ונשא את אישה צעירה מהעיר מוגדור, בתו של גדליה, שגר במלאח, ולזוג נולד בן בשם משה. על מכלוף נרקמו אגדות שונות במשפחת כנפו. היו שסיפרו כי בערב כאשר למד תורה, היה קושר את שערות ראשו ללולאת ברזל בקיר, בכדי שלא יירדם. סיפור רווח נוסף היה, כי כאשר בנה עליית גג לאישתו הצעירה, טמן אוצר יקר ערך בגרם המדרגות של העלייה, למקרה שבניו הבוגרים ירצו לקפח את אישתו הצעירה בירושה לאחר מותו.

לנוכח חולשת השלטון המרכזי ועליית כוחם של הפונדמנטליסטים בעיירה, נגזרה גזרה על ידי הקאיד של העיר, שכל יהודי העיירה, חייבים להתאסלם או לעלות על המוקד בתוך שמונה ימים. לאחר שאנשי הקהילה סירבו להתאסלם, 50 איש (או 50 משפחות) קפצו יחד לתוך האש לאחר שצעקו את קריאת "שמע ישראל". מתוך ה-50 היו מכלוף ו-12 בניו הגדולים. באותו זמן הגיעו לעיירה בני שבט טוארגים הלבושים בבגדים כחולים, ולאחר שהתברר לאחד מהם (כנראה מנהיגם) את אשר התרחש, הוא ירה בקאיד של העיר במצחו והרגו, ובכך הפסיק את הגזירה. אך האישה שלא ידעה על כך, ברחה מהעיירה, כשבנה שאך עתה נולד קשור על גבה. היא נדדה בשדות במשך כשלושה חודשים, עד שהגיעה לעיר מולדתה מוגדור, והתדפקה על דלתם של של משפחת קורקוס, הסוחר שהיה בקשרי מסחר עם בעלה, וגם השושבין שלהם. שם בתחילה לא הכירוה מכיוון שעורה השחיר מהשמש בזמן נדודיה[2]. במוגדור בתחילה היא חיה בבית קורקוס שהיה מיודד עם בעלה מכלוף כנפו, שדאג לכל מחסורה, אך לאחד כשנתיים היא עברה למלאח, שכרה לה דירה קטנה, והתפרנסה מעשיית כפתורים מחוטי משי וכותנה.

משה כנפו

משה הבן שניצל היה כישרוני ופיקח נלקח תחת חסותו של העשיר שסחר עם מכלוף, ולמד והפך להיות סופר סתם, או סופר בית הדין, גם קול נעים היה לו, והוא שותף בעסקיו של אותו עשיר ושודך לקרובת משפחתם, מסעודה בת אברהם איסאן, שהייתה בת יחידה לאחר שנפטרו שבעת אחיה הגדולים במגפת דבר. הוא נפטר צעיר, והותיר אחריו שלשה בנים וארבע בנות. את הבנות איננו מכירם בשמן. הבנים היו: מכלוף (על שם אביו), הרב יוסף כנפו ומשה (שנולד אחרי מותו) וכונה "אל גאלי" (היקר), בכדי לא להזכיר את שמו של אביו, מכיוון שבכל פעם שהיו קוראים לו משה, היו נזכרים באביו שנפטר בדמי ימיו והיו בוכים. מכלוף הבכור נמלט לדרום אמריקה, לאחר שהרג בתגרה מוסלמי שעלב בו על יהדותו. והפך להיות סוחר עשיר בתכשיטים ואבנים יקרות, ובסופו של דבר לא ידוע מה עלה בגורלו. הבן משה אף הוא הפך להיות סוחר. ואילו הבן יוסף כבר מגיל צעיר נכנס לחדרי הקבלה.

הרב יוסף כנאפו

ממצבתו של רבי יוסף כנאפו
"שומר שבת" - ספר של הרב יוסף כנאפו

"יום נסתר מעין ( ) לעין, הרב הכולל
אור גולל, ענוותן כהלל, אין גומרין עליו ההלל
כמהר"ר
יוסף כנאפו זלה"ה זיע"א
שמח צדיק ישב בסתר עליון המסתתר ברום
חביון והתענג בטוב אשר לך הטמין ותעמד
לגורלך לקץ הימים שישי נפש חסיד קדוש
והיי בצרור החיים במעון שבתך עם שרפי
קדש כי יש שכר לפעולתך

אשר ויוסף כנפו[3]

הרב יוסף כנאפו (התקפ"ד-ר"ח כסלו התרס"א, 18261901), בנו של רבי משה, ודור שלישי ל"נשרפי אופראן", נולד במוגדור. יוסף רב ומקובל, בצעירותו נסע למרקש ולמד אצל רבי אברהם קוריאט ("ברית אבות"), והקדיש את חייו ללימוד תורה והוראה. כבר בצעירותו עסק בקבלה ובכל מיני סיגופים ביחד עם רבו. כתב ספרי קודש רבים (לפחות 18, ביניהם "זך ונקי", "מנחת ערב", "אות ברית קודש", "זבח פסח", "שומר שבת", פירוש על מסכת אבות ועוד). הספרים הוצאו לאור בבית הדפוס של הרב אליהו בן אמוזג בליוורנו איטליה, שגם כתב להם הקדמות (הספר הראשון "זבח פסח" נדפס ב-1874).

נחשב לאחד הרבנים הפורים ביותר מבחינת כתיבה ברבני מרוקו. כתב כתיבה קבלית שניסתה להגיע להמון העם. וכן כתב ספר על הבעש"ט (חסדים טובים). מספרים עליו שהיה כותב בכל מקום. ברגע שהיה עולה רעיון על ליבו היה מוציא דף ועט וכותב. ספריו הגדולים לא יצאו בחייו, בשל העלות הגבוהה. כיום צאצאיו מוציאים לאור את ספריו מכתבי יד, ובעיקר את פירושו לתורה "קול זמרה".

נישא לזהרה. לזוג נולדו שלשה ילדים: רבי דוד, רבי משה ובת בשם חנינה שנישאה למשפחת שריקי.

זהרה הייתה אשת חיל רבת פעלים, וצדקת נמרצת שהרבתה בפעילות של גמילות חסדים בקהילה, היא סעדה חולים עניים ויולדות ובכלל זה הייתה ידועה בהכנת תרופות ושיקויים, הייתה אוספת כסף מעשירי מוגדור לטובת העניים, ועסקה במעשה שדכנות והכנסת כלות, שעשתה ללא כל תמורה, אף בעת זקנותה. לאחר מותו של בעלה שנקבר בעיר אסווירה (מוגדור), עלתה לארץ ישראל לירושלים בגפה בגיל 70 בכדי להקבר בארץ, חזרה שוב למרוקו בכדי לסדר כמה ענינים, ושוב חזרה לירושלים, שם נפטרה בכד כסלו תרע"ג (1913) ונקברה בהר הזיתים בחלקת קאנדיל[4], אך מצבתה לא נמצאה עד היום [5][6].

הרב דוד כנפו

רבי דוד כנאפו

בנם הצעיר של יוסף וזהרה רבי דוד כנפו (1863-1937), היה אחד משלשה מורי צדק ב"טריבונאל רביניק" ורב בית כנסת הקהל במוגדור. נתמנה לדיין בשנת תרע"ה. ולראש אב בית דין של העיר מוגדור (החל מ-1925 ועד יום מותו ב-1937). בניגוד לאביו שהסתגר בדלת אמות של הלכה, התעניין מאוד במה שקורה בעולם. בנוסף לידע התורני שלו היה אדם משכיל, שהיה מנוי אף על ביטאונים עברים כדוגמת "הצפירה" וה"יהודי". היה מיודד עם האומן דוד אליקים והפייטן דוד יפלח, וביחד הם הקימו אגודת דוברי עברית והתעניינו בשירה, בספרות העברית החדשה ובספרי השכלה. מכיוון שבאותה תקופה היו לועגים לאלו שלמדו עברית וקוראים להם צבועים, הם הנהיגו סודיות בארגון שלהם שאותה העתיקו מהבונים החופשיים. היה מהראשונים שהורו בעברית בבית הספר של אליאנס, והכניס ללימוד שיטות פדגוגיות אירופאיות. תרגם מערבית לעברית את הספר "נחלת אבות" של הרב יצחק קוריאט, "והוסיף עליו כהנה וכהנה" כדברי המחבר.

יוסף באבא כנפו, נפטר בגיל 24 ממחלה

מספרים שבתקופתו השלטונות רצו לסגור את בית הדין בשל העובדה שכמעט לא היו במוגדור גירושין, הודות למאמציו הגדולים של רבי דוד להשכין שלום בית. הרב דוד נישא לדונה לבית בוהדנה, בתו של משה ונכדתו של הרב אברהם בוהדנה. דונה הייתה אישה צדקת שנהגה לחזר על פתחי העשירים בכדי להתרים מצרכים וכסף לעניים. לזוג נולדו: מכלוף, שלמה חי, אברהם, יצחק, אסתר (בן שבת), מזל (אלמוזנינו) ורואני (בוהדנה) שנישאה לאחי אמה. בן נוסף, מכלוף שלמה, נפטר בצעירותו, ובן אחר יוסף שנקרא על שם הרב יוסף, והיה בעל כוח פיסי רב, נפטר בגיל 24 ממחלה מסתורית, לאחר ששכב חולה במשך שלשה חודשים. הרב דוד נפטר בגיל 79, בתפילת כל נדרי של יום כיפור. בהלוייתו השתתפו כל אנשי העיר, יהודים, מוסלמים ונוצרים. במשך שנים רבות לאחר פטירתו יהודי מוגדור שהחשיבוהו לאחד מצדיקי מוגדור, היו נשבעים בשמו[7].

מכלוף כנפו

מכלוף ועיישא כנפו

הבן הבכור של רבי דוד, מכלוף (1895-1989) נישא לעיישא - נכדת הרב יוסף אלמליח, רב במוגדור וקונסול. לזוג נולדו 8 ילדים, מהם שניים נפטרו בילדותם. בתחילה עבד בבנק, ב-1928 עבר למרקש והיה שותף באחת מחברות היבוא והיצוא. לאחר שעלה לארץ בשנת 1951, התיישב בבאר יעקב והפך לפקיד במועצה הדתית. בזמנו הפנוי אסף כאלפיים פתגמים בערבית מרוקאית של יהודי מרוקו, ועסק בכתיבת קליגרפיות. שלושת הבנות הגדולות עלו ארצה במסגרת גרעין הנח"ל הצרפתי, ושירתו בקיבוצים הדתיים סעד, שדה אליהו וניר עציון. הבת הבכורה יעל, הייתה מרכזת בצרפת בצופים הדתיים אצל המניטו. לאחר גמר שירותה הצבאי למדה באוניברסיטה ועבדה כגננת. בהמשך מונתה להיות האחראית על הגנים אשדוד. יעל גם הייתה פסלת מחוננת, ופסליה מעטרים גנים ציבוריים באשדוד. הבת השנייה פנינה נישאה ליהושע ביליצר, בנו של הרב אפרים ביליצר מהעיירה בעטלן שבהונגריה. בן הזקונים דוד שנישא לשוש, היה אגרונום במרכז בבית דגון. הוא נפטר בגיל 40, והותיר אחריו שלשה בנים.

שלמה חי כנפו

שלמה חי (1905-1995). קיבל את שמו מפשרה בין שני הוריו. הוא למד בחדר, ובבית ספר של אליאנס, ובבית מדרשו של אביו רבי דוד וכן בישיבה של מורה הרבנים רבי דוד עטר. מגיל צעיר היה מנהל חשבונות של חברה גדולה. היה ידוע כאוהב ספר, ורכש השכלה תוך כדי עבודתו. לאחר מותו של רבי דוד בשנת 1937, מילא את מקומו בנו שלמה חי. למרות רצון הציבור שאסף 4,600 חתימות לא נבחר לרב, בשל התנגדות השלטונות בראבט, בתואנה כי הוא צעיר מדי לתפקיד. הוא גם שימש כמנהיג הקהילה וכחזן. תחת הנהגתו הפך בית הכנסת למרכז פעילות קהילתית ציונית במוגדור. בכל שבת היה מתקיים עונג שבת למאות בני נוער, כאשר דגל ישראל מונף בלב בית הכנסת. שם התארגנו תנועות הנוער בח"ד (ברית חלוצים דתיים) ובני עקיבא ו"תנועת העלייה" - עליית המבוגרים. הוא הלהיב את אנשי הקהילה לעלות לארץ, והפציר בהם ללמוד עברית. נישא לאסתר לבית קדוש ולהם נולדו 13 ילדים. בתם רות נהרגה בתאונת דרכים בגיל 21.

בשנת 1952 העתיק את מקום מושבו לקזבלנקה, כשלב ביניים לפני עלייתו ארצה. וגם שם המשיך בפעילות ציבורית ענפה. בשנת 1956 באמצע מבצע סיני עלו לארץ. בתחילה גר בלוד שימש כחזן וסמכות רוחנית בבית הכנסת שיייסד על שם רבי דוד כנאפו, שהפך למרכז רוחני לאנשי לוד. בהמשך אף נבחר למועצת עיריית לוד, וב-1982 הגשים את חלומו לגור בירושלים. הקים את אגודת "אות ברית קודש" שמטרתה להעמיק את חקר יהדות מרוקו ואת תורת רבניה. בניו המשיכו את דרכו בעמותה והוציאו לאור את ספרי הרב יוסף כנפו, וכן ביטאון שנתי שבתחילה היה משפחתי אך בסופו של דבר בגלגולים אבולוציונים הפך להיות לביטאון שנתי ליהודי מרוקו.

יצחק קנפו

הבן השלישי יצחק (קנפו) (1912-1979), שהתחנך בבית הספר הגבוה למורים של אליאנס בפריז (אקול נורמאל), היה משורר, סופר, אמן, פעיל חברתי ואיש רוח. לאחר גמר לימודיו בשנת 1928 חזר למוגדור ועסק בהוראה בטנג'יר ובסאפי, ולאחר כשנתיים עבר לעיתונאות במארקש. נישא לאיידה וזוג נולדו שתי בנות ובן. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, פרסם במוגדור קובץ פמפלטים אנטי נאציים חריפים ("ההיטלריסטים"), ובלחץ הקהילה שחששו משלטון וישי שרף את רוב העותקים. בשנת 1945 הקים בעיר תנועת נוער ציונית, שפעלה עד 1955, היה אחראי על העליה הבלתי לגאלית והחצי לאגלית במוגדור, ופעל עד שנת 1955 - שנת עלייתו לארץ. הוא התיישב בקיבוץ רמת הכובש, שם המשיך את פעילותו האומנותית והחברתית.

אסתר בן שבת

אברהם כנפו

אברהם נישא לריינה ונולדה להם בת יחידה.

מזל אלמוזנינו

הבת מזל נישאה לאהרון אלמוזנינו. להם נולדו שלשה ילדים. סוזן, יוסף ואלברט, אומן רב תחומי. לבת סוזן שהתחתנה עם אמיל אמוזג, נולדו 7 ילדים, מהם נווט קרב, וקצין שהגיע לדרגה בכירה.

אסתר בן שבת

הבת אסתר נישאה לאלבר בן שבת, ונולדה להם בת יחידה.

רואני בוהדנה

רואני נישאה לעאקן, דודה אחי אמה, ונולדו להם חמישה ילדים.

אילן יוחסין

 
 
 
 
 
 
מכלוף כנפו מאופראן
 
 
 
 
 
אברהם איסן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי אברהם בוהדנה
 
 
משה כנפו
 
 
 
 
 
מסעודה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משה בוהדנהMosheBouhadana.jpg
 
 
הרב יוסף כנאפו
(1826-1901)
 
 
 
זהרה זריהן
 
 
משה "אל גאלי"
 
מכלוף כנפו
סוחר תכשיטים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דונה בוהדנה
 
 
 
הרב דוד כנאפוRabbiDavidKnafo.jpg
(1863-1937)
 
 
 
הרב משה כנאפו
 
 
 
רינה
 
♀ חנינה
 
 
 
סלאם שריקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מכלוף כנפו
(1895-1989)
 
 
 
עיישא
 
 
 
מרדכי (מוריס)
 
 
 
חנינה
 
 
 
פיבי
 
 
 
אליהו רבוח
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה חי כנפו
(1905-1995)
 
 
 
אסתר
 
 
 
ניסים
 
 
 
פורטונה
 
 
 
סימי
 
 
 
דוד טואטי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יצחק ד. קנפו
(1912-1979)
 
 
 
איידה
 
 
 
מאיר
 
 
 
ריינה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם כנפו
 
 
 
ריינה
 
 
 
יוסף
 
 
 
רינה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אסתר EsterBenShabat.jpg
 
 
 
אלבר בן שבת
 
 
 
♀ שמחה (סימי)
 
 
 
יעקב בן יעיש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מזל Mazal Almoznino.jpg
 
 
 
אהרון אלמוזנינו
 
 
 
פיבי
 
 
 
שמעיה ארנסטי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רואני RouaniBoohadana.jpg
 
 
 
הדוד, עקן בוהדנה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסף באבא YosefBabaKnafo.jpg
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. הישוב היהודי במוגדור התבסס סביב עשרה יהודים שהיו סוחרי המלך. חלק ניכר מיהודי מוגדור מקורם ביהודי אופראן.
  2. התינוק מאופראן, נספח לספר - האירועים שמאחורי הספר
  3. עלון ברית 15 עמ' 59
  4. באדיבות ארכיון העיר ירושלים ארכיון העדה הספרדית - הרב אפרים לוי, מתוך רשומות הנפטרים של חברה קדישא הספרדית בירושלים ו'פנקסי פרנס' ציון קברה: 'לשמאל דינה די פינטו נגד קאנדיל לרגלי עיליה די מסעוד נחמיאס'
  5. עלון ברית 16, שורשים אליחי כנאפו, עמ' 30-31
  6. חי כנפו, מספרי המעשיות
  7. ביטאון ברית, מס' 27, תעודה: הרב דוד כנפו וישיבת גן הלבנון ברושלים, משה עובדיה,