סימנטוב בן משה

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

(מצ'דלי მჭედელი) סימנטוב בן משה (מושיאשווילי მოშიაშვილი) היה אבי משפחות סימנדשווילי (სიმანდაშვილი) וסימנדייב. נולד כנראה בעיר כותאיסי (ქუთაისი) שבמערב גאורגיה (גרוזיה) בתחילת המאה ה-19.

מוצא המשפחה

ישנן ידיעות מעטות על סימנטוב מושיאשווילי, אך המסורת המשפחתית מספרת כי הוא היה צאצא של הגר-צדק הידוע בכינויו מוסס גרמנוס (Moses germanus) או משה האשכנזי. לפי מסורת זו אחד מבניו (או נכדיו) של משה האשכנזי היה נפח אמן ידוע באמסטרדם, שפגש את פטר הגדול (כשהגיע לאמסטרדם) והתידד עימו. כשפטר הגדול חזר לרוסיה הצטרף אליו הנפח היהודי והיה בין מקימי סנט פטרסבורג. באופן לא ידוע הוא פגש סוחר מיוצאי קהילת גאורגיה שהשיא לו את ביתו, וכך הגיעו בני המשפחה לגאורגיה. רמז למסורת זו ניתן למצו בכינוי של אביו של סימנטוב אשכנדזה משה (משה האשכנזי) ולכינוי שנשאו חלק מבני המשפחה גרמנלי (გერმანელი, גרמני כנראה מהשם גרמנוס) כמו גם בשיערם ועינהם הבהירים של בני המשפחה (במאה ה-18 לא נראו כמעט יהודים אשכנזים בכותאיסי).

סימנטוב ותמרה

סימנטוב היה נפח (מצ'דלי) וידוע כאיש גבוה, חזק ואמיץ בכותאיסי. הוא נשא לאשה את תמרה. בסוף ימיהם לאחר שבכותאיסי נפוצה השמועה שסימנטוב ומשפחתו מקוללים ובגלל זה נחתו עליהם צרות כה רבות (וזה בקשר לעובדה שאמרו שלא היו מגזע היהודים האמיתי), עברו סימנטוב ותמרה לכפר צוצח'אבטי (לא רחוק מכותאיסי) שם גם מתו (קיברותים לא נמצאו בביקור של המשפחה לפני כמה שנים).

ילדים

  • משה סימנדשווילי
  • דוד (דודו) סימונדייב.
  • חנה (ז'וז'ונה)- מתה צעירה במגפת חולירע.
  • חתונה (נינו)- נינו (שהייתה יפהפיה בלונדינית) יצאה לעת אחד הערבים בהיותה בת 11 או 12 מהבית לכיוון כיכר השוק לבית אחד הדודים, ונעלמה. נסיונות לחפש אותה לא הצליחו ופניות לשלטונות נענו באדישות. בינתיים נפוצו בכותאיסי שמועות שביום שהיא נעלמה חנו בכיכר השוק חיילים ואחד הקצינים חטף אותה. בני המשפחה לא ידעו מנוח ולא חדלו לחפש אך לשווא. כעבור כחודש וחצי נזרקה לחצר הבית אבן עליו נכתב שנינו מתה להוריה ושיפסיקו לחפשה. סימנטוב היה חסר אונים, בהתיעצות עם רב העיר ישנה המשפחה שבעה על נינו. לאחר השבעה כינס סימנטוב את הגברים במשפחה והשביע אותם על חרם על נינו וגם שאם יראו אותה (וכך התברר שהשמועות לא נכונות והיא חיה עם גוי), הם לא ישאירו אותה בחיים. רק כעבור כשישים שנה נודע מה קרה עם נינו. התקבל מכתב אצל אחיה משה (ללא כתובת) בו השולחת אמרה שהיא נינו, היא כתבה שעכשיו כששנותיה ספורות היא מבקשת סליחה אם פגעה במשפחה. היא סיפרה שבאותו יום שנעלמה, פגשה במבטה את אחד הקצינים שחנו בכיכר השוק והם התאהבו מיד. הוא לקח אותה מרצונה לביתו, היא התנצרה והם נישאו. נינו כתבה שתמיד חשה זרה בכותאיסי (לא סתם כינו לגנאי את בני המשפחה האשכנזים וכד') וכי מגיל צעיר הילדים הקניטו אותה ואמרו שהיא לא מגזע היהודים, ושממילא הגיע זמנה להתחתן. היא כתבה שחיה חיים טובים עם בעלה שהיה קצין בצבא הצאר, למדה קרוא וכתוב, והיום לאחר שמת היא חיה במנזר.

מברורים שעשה משה שכבר היה איש עשיר התברר שהיא כנראה הייתה נשואה למישהו ממשפחת באראטשווילי (ბარათაშვილ)ושיש לה שבעה ילדים. שום קשר לא נוצר עמה ועם משפחתה.

  • מזל-טוב (מזיה)- מתה צעירה במגפת חולירע.



רשימת מקורות

  • מכתב מנינו שנשלח למשה
  • בני משפחה