עונג שבת (ארכיון)

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
(הופנה מהדף עונג שבת)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אחת מעשרת תיבות הפח ושני כדי החלב שבהם הוטמנו שניים משלושת חלקי הארכיון

עונג שבת היה שם קוד לארכיון שאסף מידע על יהודי גטו ורשה, ורשה רבתי ושאר ערי פולין בתקופת מלחמת העולם השנייה. הארכיון גם יזם כתיבת עבודות על ההיבטים השונים של חיי הגטו ובכך נהפך למכון מחקר ולא רק למתעד חומר קיים. מקור השם במצוות "עונג שבת" ביהדות, המחייבת את היהודי להתענג בשבת במזון ובשתייה.

הפרויקט הוקם באוקטובר 1939 על ידי עמנואל רינגלבלום Wikipedia logo.png (מראשי המחתרת בגטו ורשה, 1900 בוצ'אץ' – 1944 ורשה). רינגלבלום תיעד ביומנו את הידיעות המגיעות לאוזניו בעת עבודתו במנגנון פעולות סעד יהודיות שהפעיל "המוסד לעזרה עצמית". בנובמבר 1940 הרחיב רינגלבלום את המיזם וצרף כמה עשרות אנשי רוח, סופרים, מורים, אנשי ציבור שהשתייכו לזרמים הפוליטיים השונים במחתרת הגטו והיסטוריונים לעבודת הארכיון [1]. קבוצה זו אספה את המידע הגולמי וערכה רישומים. הפרויקט שם לעצמו למטרה לשמור תמונה היסטורית שלמה ואובייקטיבית של הגטו, כזאת שתעמוד בסטנדרטים היסטוריוגרפיים. בין המסמכים ישנם ניירות רשמיים של הגרמנים, סקירות כלכליות חברתיות, מה שנודע בדיעבד כסימנים מתריעים לכיליון הקרב, פרוטוקולים מישיבות, סקירות על פעילות הגופים החשאיים היהודיים בגטו ועדויות מפי פליטים מגטאות אחרים, מחנות עבודה ומחנות שבויים, כמו גם תיעוד החיים היומיומיים של אנשי הגטו והאווירה ברחובותיו באמצעות מסמכים אישיים, יומנים, כרזות, ציורים ועדויות. המימון לתפעול המיזם הגיע מארגון ה"ג'וינט".

פעולת הארגון שינתה את כיוונה ביוני 1942, כאשר החלו רציחות המוניות באזורים הכבושים במזרח וידיעות אודותיהם הגיעו לחלקיה המערביים של פולין. החל מאותו החודש פעילי הארכיון ניסו להניח את ידיהם על כל תעודה גרמנית הקשורה לגירוש ולתהליך ההכחדה. בתחילת שנת 1943 נגבתה עדות מאחד מניצולי מחנה ההשמדה חלמנו, והועברה ללונדון. בעיצומו של גירוש גטו ורשה, רינגלבלום ניסה לשכנע את תושבי הגטו למסור לו את צוואותיהם ויומניהם האישיים המתארים את חייהם בגטו, אבל נסיון זה הצליח באופן חלקי בלבד, מאחר שרבים חשו שלאחר שנספו יקיריהם, נותרה להם רק כתיבתם.

באוגוסט 1942 בעיצומו של הגירוש מורשה וכן בפברואר 1943, הוטמנו שני חלקי הארכיון בעשר תיבות מתכת ובשני כדי חלב. החלק השלישי הוטמן באפריל 1943. שני החלקים הראשונים של הארכיון נמצאו ב 1946 וב1950 והוו עדות חשובה על אורך החיים בגטו ורשה. החלק השלישי לא נמצא עד היום. ב־2003 היה ניסיון למצאו במתחם השגרירות הסינית בוורשה, ללא הצלחה.

בשנת 1999 הארכיון הוכרז כ־Memory of the World ("זיכרון עולמי") על־ידי אונסק"ו.

לקריאה נוספת

  • כתבים מימי המלחמה , עמנואל רינגלבלום, מבואות, עריכה, הערות - ישראל גוטמן, יוסף קרמיש, ישראל שחם, ירושלים, יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, תשנ"ג-תשנ"ד, 1993 - 1994.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. רשימה מיצגת של האישים שחברו להרכיב את צוות הארכיון



Wiki.png חלק מן התכנים של דף זה נלקחו מהוויקיפדיה העברית ומובאים בכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה 3.0 לא מותאם