קוזמין

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קוזמין Kuzmin
בית בקוזמין, שנת 2000. התמונות באדיבות בובי פרסט (Bobby Furst) וג'ואן אדלר (Joan Adler), אשר ביקרו במקום
שמות נוספים Kuz'min (רוסית), Kozman (יידיש), Kużmin (פולנית), Kuz'myn
מדינה אוקראינה
קואורדינטות '27°05/'49°42
מפה באתר Mapquest
קוזמין בגשש העיירות (נדרשת הרשמה)
לחצו כאן לעזרה בהוספת התבנית


קוזמין היא עיירה קטנה באוקראינה, בדרומו של חבל ווהלין ההיסטורי, אשר שימש עד ימי מלחמת העולם הראשונה כגבול בין רוסיה והאימפריה האוסטרו-הונגרית.

גיאוגרפיה

קוזמין (Kuzmin) הינה עיירה קטנה, בדרומו של חבל ווהלין ההיסטורי, השוכנת על גדותיו של אגם, על גדות נהר הסלוץ (Sluch). מעברו השני של הנהר - קרסילוב. כיום נמצאת קוזמין באוקראינה, מחוז (Oblast) חמלניצקי (Khmelnitskiy), אזור (Raion) קרסילוב (Krasilov). אוכלוסיית קוזמין מונה כ - 6,000 תושבים. קוזמין נמצאת כ - 5 ק"מ דרום-מערבית מסטרוקוסטנטינוב (Starokonstantinov).

יהודי העיירה

האזור בו היה בית העלמין היהודי, כיום - פארק. התמונה באדיבות גילדה ובוב קורצמן, פתח תקוה, אשר ביקרו במקום בשנת 2002

בשנת 1847, היו בקוזמין 641 יהודים, ובשנת 1897, מנתה הקהילה היהודית במקום 830 איש (אשר היוו רבע מן האוכלוסיה).

בתאריך 7.7.1918 (בראשית מלחמת האזרחים באוקראינה), יצא הזעם על יהודי קוזמין. פלוגת המיליציה הרזרבית של האוקראינים ערכה שוד בבתי היהודים ובחנויותיהם. פחד נפל על היהודים והם ברחו מהעיירה כדי להציל את נפשם. על פי טלגרמה של קהילת סטרוקונסטנטינוב השכנה, אשר נשלחה לשר היהודים בממשלת אוקראינה (מיום 9.7.1918), עולה כי בעת ההתנפלות והשוד נלקחו עשרים יהודים והובלו מן העיירה, וגורלם לא ידוע. לא כל היהודים שנמלטו מבתיהם שבו אליה, ומאז החלה ירידתה של הקהילה היהודית במקום.

בשנת 1923, תחת השלטון הרוסי, ירד מספר היהודים ל – 453. בתאריך 8.7.1941, השתלטו הגרמנים על העיירה, וכעבור כחצי שנה, ב – 17.2.1942, נאספו כל היהודים למבנה סגור והומתו בגז.

במקום בו עמד בית העלמין היהודי הישן - ניצבת כיום גבעה מעושבת, ללא זכר לקברים. בתחתית הגבעה, ניצב תל-אדמה קטן, עליו צומחים עצים. זהו המקום של קבר האחים של יהודי קוזמין . בית הכנסת מראשית המאה ה – 19, אשר שירת את הקהילה היהודית במקום הוא, כיום, מחסן.

זכרונותיו של יהודי בן העיירה

בית בקוזמין, שנת 2000. התמונה באדיבות בובי פרסט (Bobby Furst) וג'ואן אדלר (Joan Adler), אשר ביקרו במקום

תיאור מאלף על חיי היהודים בקוזמין בראשית המאה העשרים, מובא בזכרונותיו של סם פריידר (Sam Fraider), יליד העיירה. "שם העיירה בה נולדתי, קוזמין, היה כל כך מפורסם," כותב סם באירוניה, "עד שהממשלה הרוסית לא טרחה לציינו על גבי מפות". סם (שלמה) פריידר, בן פנחס פריידר, נולד בקוזמין ב - 23.1.1905, נפטר ב - 4.11.1992 במיאמי (Miami), פלורידה, ארצות הברית. את זכרונותיו העלה על הכתב (באנגלית) באריכות, לאחר שנים רבות בארצות הברית. משפחתו עזבה את קוזמין שנים ספורות לאחר מלחמת העולם הראשונה, והוא העביר בה את ילדותו השלווה, כמו גם את ימי המלחמה הסוערים. תודה למר ג'ף מילר (Jeff Miller) ממרילנד, ארצות הברית, קרוב משפחתו של סם, אשר העביר את החומר ואישר תרגומו ופרסומו.

וכך כותב פריידר:

   
קוזמין
בקוזמין התגוררו בתחילת המאה העשרים כמאה משפחות יהודיות, רובן במרכז העיירה, מוקפות באלפי איכרים נבערים. החיים בינינו לבין האיכרים היו שלווים, כאשר מדי פעם השתרר מתח, כאשר חלק מהם השׁתכר. רובם סייעו כשיכלו, ושום דבר רציני לא אירע. הסיבה לשיתוף הפעולה היתה שהיינו זקוקים אלו לאלו. כיוון שלנו לא היו מפעלים ולא היתה לנו תעשיה, רוב היהודים היה עני מאוד. אמנם, גם לאיכרים לא היה כסף, אך הבדל אחד היה בינינו: להם היו שטחי אדמה, צמודים לבתים שלהם. איך אפשר לקרוא למבנים בהם התגוררו "בתים"? לרוב, היה זה מבנה בן חדר אחד, אשר קירותיו נבנו לבד מקרשים, ומעליו - גג מקש, כאשר הקירות כוסו, מבפנים, בסדינים. בתוך ה"בית" היו שולחן וספסלים (גם הם בייצור עצמי מקרשים), ובני הבית - לעתים שמונה או עשרה ילדים עם הוריהם - ישנו במיטה אחת. הם התגוררו כמו חיות, ללא דאגות בדבר שכר דירה או תשלום חשבונות. ההורים והילדים המבוגרים עבדו מן הזריחה ועד לשקיעה בשדות שלהם, ומן היבול של הקיץ קיימו עצמם כל השנה. ליהודים המסכנים אסור היה להיות בעלים של אדמה, ותמיד התייחסו אלינו כאל אזרחים סוג ב', מופלים לרעה. בין המקצועות בהם מותר היה ליהודים לעסוק היו: סנדלר, חייט, ספר וסוחר. בעיירה הקטנה שלנו היו שני חייטים, שני ספרים, שני סנדלרים, וכמה סוחרים. האוכלוסיה היהודית היתה עניה כל-כך, עד שרבים לא הצליחו לקיים את עצמם.
   
קוזמין
בית בקוזמין, שנת 2000. התמונה באדיבות בובי פרסט (Bobby Furst) וג'ואן אדלר (Joan Adler), אשר ביקרו במקום

פריידר מתאר גם את ימי מלחמת העולם הראשונה, ובפרט את אשר התרחש באזור בין שני שלביה של המהפכה הרוסית, באמצע שנת 1917:

   
קוזמין
בעיירה שלנו לא היה אפילו עיתון, ואת החדשות על פרוץ המלחמה והודעות חשובות במהלכה, קיבלנו באמצעות שלטים שנתלו על קירות ברחובות הראשיים. הקורבנות הראשונים של המלחמה היו יהודים אשר התגוררו בקרבת הגבול. אלו, הוגלו מבתיהם, כאילו היו אויבי המדינה, ללא אפשרות לקחת רכוש כלשהו. למדנו זאת, כאשר ראינו את אלפי המגורשים הללו עוברים בקוזמין, בדרכם לסיביר. קשה להאמין, אך אנחנו - ה"עשירים" שבקושי הצלחנו לקיים את עצמנו - סייענו לפליטים וחילקנו להם אלפי ככרות לחם. כל משפחה, ללא קשר למצבה הכלכלי, אפתה בבית ככרות לחם ליהודים המוגלים, גם אם הדבר נעשה על חשבון אספקת הקמח של המשפחה. אנחנו, למשל, זכינו באותו השבוע לדיאטת-רעב, והתקיימנו מחצי מכמות הקמח שהיתה אמורה להספיק לנו.

בימי המהפכה, השתתפו אלפי אזרחים במהומות ובפוגרומים, והדם היה אז זול יותר ממים. עבור היהודים, היתה זו השואה הראשונה, והיטלר יכול היה ללמוד אז כיצד להתייחס אליהם. חייו של יהודי היו שווים פחות מחייו של זבוב על הקיר. זכור לי יום אחד, כאשר הגיעו פורעים לעיירה. מי שיכול היה - ברח והתחבא אצל האיכרים. שני נערים יהודיים, אשר ניסו לבזוז את בתי היהודים הנטושים, נתפסו על ידי הפורעים, ואלו גררו אותם מיד לאמצע הרחוב. לפני שהפורעים סיימו לקחת את כל הרכוש שיכלו, הם מצאו עוד עשרה נערים יהודיים, ואני בתוכם, וציוו עלינו לקחת אתים ולחפור קבר עבורנו. למזלנו, סגן ראש העיר שלנו שמע על המתרחש, ובא להתחנן שיניחו לנו. הפורעים הסכימו, אך דרשו כופר בגובה 5000$. איני יודע כיצד הצליחו לגייס סכום זה, אך עובדה היא ששוחררנו אחרי שכל המשפחות היהודיות במקום נשארו חסרות-כל. הפורעים עברו לעיירה סמוכה, והרגו בה יותר מאלפיים יהודים. פשעים אלו היו מעשה יומיומי בערים רוסיות בהם חיו יהודים, עד שהבולשביקים, בהנהגתם של לנין וטרוצקי, תפסו את השלטון בשנת 1919, אז הורגש שינוי ממשי בשלטון במדינה. גם הם לא היו מלאכים והחרימו את כל רכושנו, אך לפחות חיינו היו בטוחים. הם דאגו בעיקר לאנשים העשירים, ודאגו שהעניים יהפכו עניים יותר.

המהפכות הללו הותירו את האנשים חסרי-כל. כאשר תפסו הבולשביקים את השלטון, הם אסרו לחלוטין על העיסוק במסחר. בעיירה כמו קוזמין, בה לא היו כלל מפעלים, לא נותרה לאנשים ברירה: הם נאלצו לבחור בין האפשרות לגווע מרעב, לבין האפשרות למצוא דרך החוצה מרוסיה.

   
קוזמין

התגוררו או נולדו בעיירה

האנדרטה בניו-יורק

אנדרטה לנספים בשואה מיהודי קוזמין, בית העלמין New Montefiore בניו-יורק (חלקה 5, גוש 6). התמונה מופיעה באתר The Museum of Family HistoryExternal link.png
הכיתוב על האנדרטה

אגודת הידידים הצעירים של קוזמין (ווהלין) (Kuzminer Voliner Young Friends Society) , אשר פעלה בניו-יורק החל משנת 1942, הקימה בשנת 1951 אנדרטה לזכר הנספים בשואה מקרב בני העיירה. האנדרטה נמצאת בבית העלמין New Montefiore בעיר Pinelawn, ניו-יורק - שם נמצאת חלקת הקבורה של חברי האגודה - והיא כתובה ביידיש ובאנגלית. הנוסח באנגלית הוא זה:

This memorial is dedicated to the hundreds of our brothers and sisters who were slaughtered by the Nazis on August 3, 1941

ובתרגום לעברית:

אנדרטה זו מוקדשת למאות מאחינו ואחיותינו אשר נרצחו על ידי הנאצים ב - 3 באוגוסט, 1941

הנוסח ביידיש הוא:

לזכר עולם פאר דיא הונדערטער פון אונזערע שוועסטער און ברידער וועלכע זענענ אין אונזער היים שטארט קוזמין וואלין אומגעקומען אויף קדוש השם מיט אלערליי מיתות משונות דורך דיא נאצישע רוצחים אויך וועלען מיר אייביג געדענקען דיא לעצטע ווערטער פון אונזער אלעמענס רבין עוזר מלמד און זיין פאמיליע אז אויב עמיצער וועט בלייבען לעבען זאל געדענקען אז תשעה באב תש"א איז דער יארצייט פון אלע קוזמינער קדושים

ובתרגום לעברית:

לזכר עולם למאות מאחינו ואחיותינו מעיירת מוצאנו, קוזמין (ווהלין), אשר מתו על קידוש השם בסבל ומיתות משונות על ידי הרוצחים הנאצים. תמיד נזכור את מילותיו האחרונות של הרב של כולנו עוזר מלמד ובני משפחתו: "אם מישהו יישאר בחיים עליו לזכור כי תשעה באב תש"א הוא יום השנה לנשמות הקדושות של קוזמין"

בתחתית האנדרטה, מתחת לנוסח באנגלית, מופיע הכיתוב ביידיש:

דער מאנומענט איז גישטעלט גיווארען פון דיא קוזמינער וואלינער יאנג פרענדס סאסייעטי

ובתרגום לעברית:

אנדרטה זו הוקמה על ידי אגודת הידידים הצעירים של קוזמין (ווהלין)

קוזמין השניה

באוקראינה, כ-65 ק"מ דרום מערבית לקוזמין זו, נמצאת עיירה נוספת בשם זהה. הקואורדינטות של העיירה השנייה: '26°31/'49°15. בעת איסוף חומר על העיירה, יש לשים לב כי מדובר בנכונה מן השתיים.

כך, למשל, באנציקלופדיה של החיים היהודיים לפני השואה ואחריה (ראו פרטים מלאים ברשימת המקורות) מופיעה רק עיירה אחת בשם קוזמין. ובכן, כיצד ניתן לדעת כי זוהי העיירה שלנו ולא העיירה השנייה בעלת אותו שם? בספר 100 שטייטלים באוקראינה (ראו פרטים מלאים ברשימת המקורות), מצוי ערך אודות העיירה קוזמין, אשר נמצאת על יד העיר גורודוק (Gorodok), כלומר על העיירה האחרת הנושאת שם זה. בערך זה, מצוין כי מספר התושבים היהודים על פי המפקד של שנת 1797 היה 890, ובשנת 1923 - 569. נתונים אלו אינם תואמים את האמור בערך מן האנציקלופדיה בהוצאת "יד ושם". בנוסף, מצויין שם כי יהודי העיירה הומתו בעיר ירמולינצי (Yarmolintsy), פרט אשר אינו מוזכר כלל באנציקלופדיה בהוצאת "יד ושם". תודה לגברת יוג'יניה שיינמן (Euginia Sheinman) על הבאת המידע מן הספר, בתרגום מרוסית לאנגלית.


רשימת מקורות

  • אנציקלופדיה של החיים היהודיים לפני השואה ואחריה, עורך: שמואל ספקטור, הוצאת אוניברסיטת ניו-יורק בשיתוף עם "יד ושם", 2001
  • 100 Evreĭskikh Mestechek Ukrainy (מאה שטייטלים באוקראינה), הוצאת האוניבריסטה היהודית פטרסבורג, 1997
  • ילקוט ווהלין, קובץ י"א, ע' 31, אלול תש"י
  • עדויותיהם של גילדה ובוב קורצמן, פתח תקוה, אשר ביקרו בעיירה בשנת 2002
  • דו"ח מיוחד קובץ PDF: בתי עלמין יהודיים, בתי כנסת וקברי אחים באוקראינה, הוועדה לשימור המורשת האמריקאית בחו"ל (United States Commission for the Preservation of America's Heritage Abroad), 2005

קישורים חיצוניים

  • טיול לעבר - מסען של האחיות בובי פרסט (Bobby Furst, קליפורניה) וג'ואן אדלר (Joan Adler, ניו-יורק), לעיירות המוצא של משפחתן, ובין היתר לקוזמין. שימו לב להתייחסות לשתי העיירות בשם זה ולדיווחים משתיהן