קינת אומן

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תוכן דף זה נכתב במקור עבור פורום שורשים משפחתיים על ידי חבר הפורום: זיסער.

הקינה המובאת כאן חוברה ע"י הרה"ק רבי דוד חזן זצוק"ל תלמיד הבעש"ט על שלושים אלף קדושי אומן שנרצחו על קידוש ה´ ביום ה´ ו´ ז´ תמוז תקכ"ח.

תחילת נפילה היה פה אומאן ביום השני, חמשה ימים בתמוז הרגו ביהודים ואבד המקובצים מכפרים ועיירות חונים על פני השדה סביבות העיר כמה וכמה מאות אנשים נשים וטף לא נשאר פרסה ולעת ערב הובקעה העיר ויכו היהודים מהנשף עד הערב למחרתו יום שלישי ששה ימים בחודש הנ"ל ועוד ידם נטויה ביום הרביעי בחפש מחופש כל יום הרביעי, ביום ההוא בא מספר ההרוגים ערך שלושים אלף נפשות מישראל, יזכרם אלהינו לטובה עם שאר צדיקי עולם וינקום דמם השפוך בימינו לעינינו, ולרחם על פליטתינו, ומהר ויחיש לגאלנו, על ידי משיח צדקינו, ותבנה בית מקדשינו, במהרה בימינו, אמן ואמן.

ויקונן דוד את הקינה הזאת על עם ד´ ועל בית ישראל שנפלו בחרב בכי נהי מספד שבר היהודים זכרון לדורות הימים הבאים, ומי האיש הירא ורך הלבב יקונן מר ודמעותיו על לחייו בפרט ביום היארצייט.

אל מלא רחמים שוכן במרומים, שומע לשועת עגומים, המצא מנוחה נכונה, בצל אל שוכן מעונה.

במעלות קדושים וטהורים, כזוהר הרקיע מזהירים, את נשמת אחינו בני ישראל המה אנשי השם הגבורים, עם ד´ קהלה קדושה פה אומאן אשר נפלו בידי זדים הארורים, הגדולים עם הקטנים זקנים עם נערים.

גדולי ישראל יראים ושלמים גודרים גדר ועומדים בפרץ, נגזרה עליהם משוכן שמי ערץ, אוי ואבוי שוד ושבר כליון וחרץ, נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחייתו ארץ.

דמע תדמע עינינו, אוי לנו על גודל שברינו, הלוא למשמע אוזן דאבה נפשינו, כצאן לטבח נחשבנו, הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו.

הסכימו יחד זקנים וקטנים, לקבל דין שוכן מעונים, מהם נדקרו בכדונים, מהם נשחטו בחלפות וסכינים, ונגעו דמי אבות ובנים, שומע זאת יבכה וירבה נהי וקינים.

וי וי צווחו כולם בקול מרה, בראותם יחד כי נגזרה גזירה, נדיבי עמים נאספו לבית הכנסת הקדושה במהרה, ותעל שוועתם אל האלהים בלב נדכה ונשברה, כי ראו גוים באו מקדשה בלב אכזרה.

זאת בשמעי יחרד לבי בחלחלה, גנוחי גנח וילולי יללה, על כי ערב לב הפוחזים לגשת לפגוע בעם הקדוש שם בבית התפילה, סדרו לפניו אערכה גדולה, בית ד´ מלא חללים נופלים לפני בני עולה, יודע כמביא למעלה למעלה.

חמדת ישראל כל הקודש נזר ועטרה, עומדים צפופים בטליתם מעוטפים בהיכל הקודש והעזרה, מחזיקים בספרי תורת ד´ והמשכילים יזהירו לאחיהם באימה יתירה, שלא להחליף ולהמיר דת אלהינו בציווי ובמורא, וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים באהבה ומסרו נפשם לאל אשר ברא, בספריהם נכרכים ולטבח נמשכים מר צווחו כולם שמע ישראל ד´ אלהינו ויצאתה נשמתם באחד בקדושה ובטהרה, הן אראלים צעקו מרה.

טורפים כזאבים ברחובות העיר מחזרים, שוחטין וזורקין דגורים דגורים, בערבוביא עם פריצים אדונים ושרים, עד אשר מלאו העיר פה אל פה טבוחים ומדוקרים, ודמים בדמים נגעו עד כי יצאו חוץ לעיר כמים הנגרים, ולימים נרדי נתן ריחו וחוסמת היא את העוברים, וצוה השר לבוערים בעם להשליכם חוץ על פני השדה נשמטים ונגזרים, יעזבו יחד לעיט הרים ולבהמת ארץ וחיות יערים.

יום ההוא חושך וצלמות ולא סדרים, בהקבץ עם שרידי חרב מכל פנה ועברים, ומצאו והנה הבקעה מלאה עצמות וכמה אלפים ראשי הגלגולת מנוקרים, לא מצאו ידיהם ורגליהם כי אם ראשי אברים, ויצברו אותם חמרים חמרים, ותקרבו העצמות עצם אל עצמו יחד כולם בקבר אחד נקברים, העל אלה תתאפק יוצר הרים.

כלו עיני מיחל לאלוה, עד מתי תהיה כגבור לא יוכל להושיע, לעינינו נקמת דם עבדיך תודיע, אל נקמות ד´ אל נקמות הופיע.

למה אלהים לנצח זנחתנו, עמל וכעס תביט ולא תצא בצבאותינו, ראה צאן ההרוגה ונקום נקמתינו, הביטה נא וראה ואל תחרש לדמעותינו, אל תעלם אזניך לרוחתינו ולשועתינו.

מלאכי מעלה יבכיון על דאבוני, אך דעו נא וראו אם יש מכאוב כמכאובי ויגוני, בהעלותי על לבי יבהלוני רעיוני, כמה וכמה אלפים הגיבורים אשר נפלו לפני, עד מתי רשעים אדני.

נשים צדקניות ובנות היקרות העגונים והרכים, הרותיהם בקעו מבין רגליהם שליא ולדות מפריחים, בחורים ובתולות היפות ערומים מוטלים ומושלכים, הקרב והכרעים בפי הכלבים נמשכים, לעיניהם יובלו לטבח כטלאים וגדיים יונקים ועוללי טיפוחים, על חיק אמותם יזובו מדוקרים ונקורי מוחים, ירצו לקרבן אשה לד´ ריח ניחוחים.

ספרי תורות הטהורים והקדושים, קרעו וגזרו לגזרים בבזה וביושים, כמה וכמה מאות קצוצי תפילין סביב למקום הקדושה נזרקים ונדרסים, ראה ד´ והביטה חרפת תורתינו הנתונה בסיני בלהבת אשים.

על אלה אני בוכיה, אזכרה אלהים ואהמיה, בהעלותי על לבבי אבדת הצדיקים אשר בקרבם בני עליה, וירב בבת יהודה תאניה ואניה.

פלגי מים ירדו ועינינו מקלחים ונובעים, תכתב זאת לדור אחרון מספד מר קובעים, עת האסף המקנה צאן קדשים, כמה ילדים לפני הצר מכירים הפוחזים ויודעים, ומשתטחים ומתחננים לפניהם וחייהם בפיהם תובעים, והמה נהפכו לאכזר חוטפים הילדים וזורקים אותם כלפי מעלה וראשיהם נבקעים, ויז נצחם על לבושים נגאלים ובדמם נטבעים, רישומם נכרו על כותלי ההיכל אשר היו מדמם צבועים, דורש דמים אותם זכור עם עקידת יצחק והדמים מודיעים.

צרות זו לזו תוכפות וחוברות, יד ד´ נגעה גם בקהלות הקודש טוטיוב הלטה בלטה טוטשין פאולויטש רשקוב מרקופקי פתאום יעלה עליהם הכורת, ואף בשאר קהילות קדושות וכפרים לא ידעתי ספורות, ובזמן קרוב הוסיף ד´ יגון על יגוני בעיר ליסנקא ובכפר מעדניטשקי מקובצים נדחי ישראל על מצות ברית מילה מכפרים ועירות, נפלו הפוחזים עליהם ונהרגו המה ונשיהם וטפם במיתות אכזריות משונות וחמורות, העל אלה לא תפקוד יוצר המאורות.

קדושים יהיו לאלהיהם כל עוברי אורח מערים הרחוקות מוליכי הסחורות, ומדלת העם מבקשים אוכל לנפשם המחזירים בעיירות, פתאום נקנסה עליהם מיתות קשות ומרות, בכל מדינת אוקריינא מטועני חרב מושלכים בשדות בשיחים ובמערות, ואף בפרשת דרכים מתגוללים בדם בתוך המסילות, ולא היה להם קבורות, ונשארו בניהם יתומים ונשיהם עגונות צרורות, ויקרא ד´ צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד לדורות.

רחם נא על פליטת צאן עמך, כי הורגנו כל היום עליך, מלטה נפשי מרשע חרבך, ותאמר למלאך הרף ידיך, וינוסו משנאיך מפניך.

שומרי ירושלים המופקדים על החומות, המזכירים את ד´ אל יהיו לכם דומות, תמיד לא יחשו מלהזכיר אותם הנשמות, כי שקולה מיתתם לשריפת בית אלהינו לדמות, ולכן בעל הרחמים המסתיר נשמות.

תסתירם בסתר כנפיך לעולמים, נשמתם בצרור החיים יהיו צרורים וחתומים, יעלו למעלה למעלה עד עתיק יומין בנעימים, ינוחו יעמדו לקץ הימין בין ישרים ותמימים, אמן אמן.