ענת ומעיין רוזן: אירוח בפורום שורשים משפחתיים

ענת ומעיין רוזן
נושא האירוח	עבודת השורשים של מעיין ומסע השורשים בעקבותיו
מועד האירוח	6 בספטמבר 2004
אודות המתארח	במסגרת אירוח פנימי של פורום "שורשים משפחתיים", התארחו חברות הפורום ענת רוזן ובתה, מעיין. ענת ומעיין, משתתפות ותיקות בפורום "שורשים משפחתיים", התחילו את המחקר המשפחתי יחדיו, בעקבות עבודת "שורשים" של מעיין (בת 12), ומאז פסעו בנתיביו המרתקים של המחקר הגנאלוגי והגיעו לתגליות משמעותיות על תולדות משפחתן. עבודת "שורשים", אותה ערכה מעיין, זיכתה אותה במקום הראשון בתחרות הארצית לעבודות "שורשים". בעקבותיה - ערכה המשפחה מסע שורשים לטרנסילבניה, רומניה.
קישור לשרשור האירוח	לחץ

להלן סיכום האירוח, אשר מבוסס על השאלות שהופנו למתארח ולתשובות שהתקבלו. השאלות והתשובות נערכו, על מנת להתאימן לאופי המיזם ויקיגניה

• מה גרם לכן להתחיל במחקר שורשי משפחתכן?

[ענת]: במחקר שורשי משפחתי התחלתי עם אחותי בשנת 1979 כאשר רצינו לחגוג לסבי מצד אמי יום הולדת בסגנון אלו הם חייך. התחלנו לראיין חברים שלו ולאסוף נתונים והרחבנו באיסוף הנתונים גם לסבתא ולסבא וסבתא מצד אבי. לצערי, לא הצלחנו להתארגן ולחגוג את יום ההולדת, וזנחנו את הנושא. לשמחתי רוב החומר נשאר עד היום, ולקלסר הקטן שבו שמרנו את החומר אני מתייחסת היום כאל אוצר משפחתי. לצערי, שתי בנותיי הגדולות לא עשו עבודות שורשים, והן הנכדות והנינות הראשונות במשפחה. למעיין עוד שלושה בני דודים גדולים ממנה שעשו את עבודות השורשים כהבנתם, כך שמעייני הייתה צריכה להתחיל מההתחלה. בחופש הגדול שלפני כיתה ז' הצעתי לה להתכונן לעבודת השורשים ולהתחיל להדפיס את הכתוב בכתב יד בקלסר הקטן. לשמחתי הרבה מעייני נכנסה לכך עמוק, וכך ההתלהבות שלה דירבנה אותי להכנס גם לעבודת המחקר.

[מעין]: מה שבעצם גרם לי להתחיל הייתה המשימה מבית הספר. את העבודה התחלתי לפני קצת יותר משנה, כאשר אמא אמרה לי שבשנת הלימודים הבאה (אז זה היה כיתה ז') נעשה עבודת שורשים. אמא הציעה שאתחיל בחופש משום שתמיד העבודות האלו מלחיצות אותי. את הרעיון קיבלתי בשימחה. לפני שהתחלתי, אמא אמרה שהיא ואחותה התחילו לפני הרבה שנים לחקור קצת את השורשים והסכמתי בשמחה להצעה. בעזרת אמא שפיקחה על העבודה הייתי יושבת כל יום על המחשב ומקלידה את מה שהיא ואחותה רשמו לפי שנים. אחר כך הלכנו לדברים יותר מחקריים כמו שאלונים, כתיבת פרקים, ועוד המון מחקרים וכן הלאה. חוץ מזה, כל הסיפורים שאמא סיפרה, על עלייתה ארצה של המשפחה, על ניצולי השואה, ועל אלה שלא ניצלו, גרמו לי להרגיש, שמישהו חייב להנציח את אותם הסיפורים, כי אני לא אזכור, ואם כך - איך הם יעברו מדור לדור?

• מה הכי ריגש אותך במסגרת המחקר הזה, ומה הכי הכי למדת מכל זה???

[מעין]: טוב, אני לא ממש בנאדם רגשני. אבל אני יכולה לומר שבמכתבה של שושנה, (מכתב של 10 עמ' שביסס חלק גדול מהעבודה על מש' רשקס) היא סיפרה על לייזר (סבא רבא רבא רבא שלי) שנרצח בדרכו חזרה מבית הכנסת אל המאפייה של המשפחה. במכתבה היא סיפרה על כל משפחה ומשפחה (מזכרונה כמובן) שנרצחה בשואה על ידי הנאצים או הליטאים ולאחר שאמרה (נאצים וליטאים) היא הוסיפה "ימח שמם וזכרם". אני ואמא התחלנו להגיד יחד את זה, כמקהלה. חוץ מזה, שמיעת כל הסיפורים הללו, על המשפחה, על השואה, העליה הלאה, והחיים אז, הייתה ממש מפתיעה, ולשמוע על כל נרצחי השואה. למדתי המון, אבל בעיקר למדתי על החיים בארץ של פעם. אצלי נולדו שני סבים וסבתא בארץ ובפרק על סבים וסבתות למדתי המון על השנים לפני קום המדינה ואחריה. מהסבתא השניה שלי, שבאה מרומניה למדתי על החיים בחו"ל. מהדודה של אבי, למדתי על העליה לארץ, גניבת הגבולות, והקמת הישובים.

• נסיון העבר מלמד שדווקא בנושא לימודי המלווה גם במטען רגשי לא קטן, מספר לא מבוטל של תלמידים, "מורח" את העבודה, בגלל קושי בהתמודדות עם ראיונות אישים, בגלל הקושי להציג בעבודה "משפחה מפוארת" ועוד סיבות רבות. חלק מהעבודות מועתק מהאחים הבוגרים. האם לאור הבדלי הרמות הגדולים בין העבודות, כדאי להשקיע דוקא בנושא הזה? (אני אבא ל-5 בוגרים, וסבא ל-12 נכדים, רובם אחרי עבודת שורשים)

[ענת]: כאמא וכאחת שבעברה הרחוק למדה חינוך, אם הייתה לי השפעה על משרד החינוך הייתי משנה את דרכי העבודה על הנושא. הייתי מלמדת אותו בכיתה יא לקראת המסע לפולין, מנסיוני עם הבנות הגדולות בגיל זה הם יותר בוגרים ונפתחים לנושא. בגיל זה הם גם ניגשים לבגרויות בהסטוריה, ולדעתי כאשר חומר הלימוד הופך להיות גם אישי יותר הוא מופנם יותר. מורה להיסטוריה יכול להתכונן מראש ולדעת לאיזה תלמיד יש שורשים הנוגעים לאחת העליות, לאחת המדינות להקמת ישוב וכו' ואותו תלמיד ירצה על הנושא בכיתה. אני משוכנעת שבמבחן בגרות הכיתה הזו לא תשכח את החומר שיובא לה על ידי תלמיד שהנושא נוגע לו אישית.

[מעין]: לדעתי בכלל לא מומלץ להפסיק את עבודת השורשים בביה"ס. ראשית זו היא הסיבה שבגללה התחלתי את עבודת השורשים. גם הילדים ש"מורחים" את העבודות שלהן, לומדים המון על כתיבה, אמנם מעט על משפחתם מאשר שנדרש אבל הם לומדים משהו. חוץ מזה, אם אתה שואל מדוע אני לא "העתקתי" מאחיותי, ראשית הם לא עשו, אז לא יכולתי, (אחת הסיבות שהיה לי חשוב לעשות את העבודה, כי תולדות המשפחה לא תועדו לפני כן) אבל גם אם הם היו כותבות עבודת שורשים , לא הייתי מעתיקה, אלא מוצאת מידע בעבודתם כמו ממאמרים ותמיד הייתי מחפשת, ומוצאת מידע חדש.

• עבודת השורשים הוטלה עלייך על-ידי בי"ס. אולם, מה גרם לך להכין לבית ספר עבודה כל כך יסודית, ומה גורם לך להמשיך עם זה?

[מעין]: ביה"ס אכן גרם לי להתחיל את עבודת השורשים, אבל אם לומר את האמת המורה שלי בכיתה שכביכול הייתה אמורה ללוות את התהליך, לי כמעט ולא עזרה. היא ניסתה, אבל היא לא נתנה לי יד חופשית כדי לעבוד על הפרק. אני הרגשתי בכל אופן שהיא יותר דיכאה את הרעיונות שלי, וגרמה לי לחשוב שאני חייבת להשאר בכללים (חוץ מזה הייתי חייבת להישאר במגבלות הזמן של הגשת הפרקים).

מה שגרם לי לרצות להמשיך בעבודה היו, כל הסיפורים שאמא סיפרה, על עלייתה ארצה של המשפחה, על ניצולי השואה, ועל אלה שלא ניצלו, גרמו לי להרגיש, שמישהו חייב להנציח את אותם הסיפורים, כי אני לא אזכור, ואם כך איך הם יעברו מדור לדור.

• מי לקח את מי למסע שורשים בטרנסילבניה, את, אמא או סבתא?

[מעין]: סבתא שלי שמעה שבן דוד של אמה הולך עם משפחתו לטרנסילבניה לבקר את קבר סבו היא אמרה "גם אני רוצה", כאשר אמי שמעה זאת היא גם אמרה "גם אני", וכשאני שמעתי זאת אמרתי "גם אני רוצה לבוא". וכך נולד מסע השורשים המשפחתי...

• איך מגיבה המשפחה למחקר המשפחתי?

[ענת]: במשפחה - תלוי ביום ובשעה. לעיתים אני מרגישה שבני המשפחה ה"עתיקים" יושבים עימנו לארוחת ערב. שמתי לב שכיום גם הבנות הגדולות יותר מכירות את בני המשפחה העתיקים. אמנם לא כמו מעיין, אבל הרבה יותר ממה שהיה לפני שהתחלנו בעבודת המחקר. לעומת זאת לעיתים זה מעיק על בני המשפחה הצעירים יותר. הצעירה ביותר - מטר - שרק בשבוע שעבר התחילה כיתה א' החליטה שצריך להמציא מכונת זמן כדי לעזור לתלמידים שעושים עבודת שורשים. כששאלתי אותה איזה עבודת שורשים היא רוצה לעשות בכיתה ז' ענתה: "לא לחוצה"... במשפחה המורחבת - חלקם מתעניינים וחלקם לא מבין מה החיידק שהדביק אותנו.

[מעין]: כולם מתייחסים אל זה כמשהו מעניין וטוב, אבל המון פעמים שואלים אותנו מה מעניין לנו בזה, ולמה אנחנו מבזבזות על זה זמן, אבל חוץ מזה חושבים שזה רעיון טוב ונחמד.

• למעשה אתן צוות מחקר של אם ובת. האם עבודתה של מעיין היא בעיקר "עבודת סיכום" או אולי יש חלקים בעבודה שהם פרי מחקר משותף של האם והבת? האם אתן יכולות לתאר אירוע ספציפי המבליט את עבודתכן כצוות מחקר? האם הייתה תמיד הסכמה ביניכן, למשל בתהליך קבלת החלטה בדבר קיום (או אי-קיום) של קשר משפחתי בין ענפים שונים, או אולי היה גם מקרה שבו נתגלו חילוקי דעות?

[ענת]: ישנם חלקים בעבודה של מעיין שהם עבודתה בלבד, לדוגמא אני מעולם לא עסקתי בתולדותיהם של הורי, וכמובן משפחתו של אביה של מעיין שלא התחלתי לחקור אותה. מעייני הסבירה מקודם שדרישות בית הספר לא היו לדורות אחורה מעבר לסבים שלה. מעיין שמאוד רצתה עבודה יותר לעומק הוסיפה את החלקים האלו שהם בעצם עיבוד של הקלסר הקטן שהוזכר מקודם. העניין הרב של מעיין גרם לי להמשיך ולחקור באמצעות האינטרנט. מעייני שאוהבת לכתוב עיבדה את הנתונים שאני אספתי ואת המידע מהסבים שלה לכדי סיפור קולח לקריאה. חילוקי הדעות שאני זוכרת אותם היו על כך שצריך להביא את העבודה לידי גמר ולא להמשיך הלאה כפי שהיא רצתה. על חשבון דורות שחסרים בעבודה וקיצור פרקים מסוימים.

[מעין]: העבודה אכן מתומצתת, אבל כאשר התאפשר הארכתי, אבל זה כמעט ולא קרה. היא די עבודת סיכום לספר שאנו מתכוונות להוציא. חילוקי דעות לרוב לא היו, אם כן היו, אני לא ממש זוכרת אותם. בעבודה עבדנו בצוות בכך שעזרנו זאת לזו, נתנו עצות ורעיונות, ואמא נתנה לי משימות כדי שאדע במה להתחיל. חוץ מזה שיתפנו אחת את השניה בכל דבר שחשבנו, שגילינו או פנטזיות שהיו לנו על הספר שנוציא. בטרנסילבניה עבדנו בצוות כאשר חיפשנו קברים בבתי הקברות.

• מעיין – מה הכי ריגש אותך בטיול?

[מעין]: אני לא בן אדם רגשן אבל היה עצוב לראות המון שמות של אנשים על מצבות שכולם נרצחו בשואה. התרגשתי גם כאשר אני, מעיין רוזן, מצאה קבר. או כאשר הייתי בבית של סבא רבא שלי, או כשפגשתי חברה של סבתא רבא שלי או כשמצאנו את העוזרת של סבתא רבא רבא שלי לעבודה והיא נתנה לנו מחוגה שהייתה שלה וכולם בכו.

• מרביתנו מגיעים לעיסוק בשורשים בגיל מבוגר יותר. נדירים המקרים שאנשים ממש צעירים ש"חייבים" להכין עבודה במסגרת ביה"ס - ממשיכים לעסוק בכך. מעיין, האם את עוסקת בתחביבים נוספים?

[מעין]: נכון, לרוב אין ילדים המתעניינים בנושא זה. כאשר הראתי את עבודתי לכיתה, הם שאלו והתעניינו. יש לי עוד המון תחביבים, חלקם נמצאים בעצם התעסוקה שלי בעבודת השורשים: הכתיבה, החקירה, ושמיעת סיפורים. אני גם אוהבת לצלם, לשיר, לכתוב שירים, לרקוד, לצייר, לרכב על סוסים ועוד המון..

• כיצד השגתן את המידע שברשותכן, האם באמצעות האינטרנט בלבד? מה כמות המידע שהיתה ברשותכן קודם שהתחלתן מחקר עתיר ממצאים זה.

[מעין]: את המידע קיבלנו לרוב מהפורום, האינטרנט, סבים וסבתות, מכתבה של שושנה, והקלסר עם הרישומים והרעיונות שאמא ודודתי עשו פעם (הנקרא גם התנ"ך לשורשים).

• לאחר שהפצתן את העלון המשפחתי, האם קיבלתן משוב? אם כן, ההיו במשוב תוספות ענפים משפחתיים עליהם לא ידעתן קודם לכן?

[מעין]: לאחר שהפצנו את העבודה, התגובות בעיקר היו התפעלות, לאחר כל השאלות - למה זה לוקח כל כך הרבה זמן ולמה זה מעסיק אותנו כל כך הרבה - הם קיבלו את התשובה וראו את התוצר, היו המון תיקונים, עוד לא קיבלנו את כולם. ענפים שלמים לא הוספו לנו ממש, אבל גילינו לבדנו ענפים שאנחנו צריכות להוסיף.

• האם המסע לטרנסילבניה הגיע בשלב בו כבר ידעתם "כמעט הכל" (וברור למה ביטוי זה הושם במרכאות) על המשפחה, ולכן הצלחתם להפיק ממנו מידע רב וממוקד? מהן ההכנות שעשיתן כאן, בארץ, לפני הגיעכן לעיירות המוצא של המשפחה, על מנת להפוך את הסיור שם ליעיל?

[ענת]: אפשר לומר שכן, ידענו כבר הכל, ולכן היה מסע מוצלח. ההכנות היו להקליד כל מידע על משפחה ובני משפחה לקבצים מיוחדים, בכדי לראות איזה מידע חסר ולחזור לקרובי המשפחה. חיפוש מפות הכפרים וכאן נעזרתי בכמה חברות פורום שעזרו רבות. ניתן לתת את הדוגמא של מקום הולדתו של סבא רבא שלי הרמן מנדל. היה סיפור משפחתי על כך שלפני הלימודים בבקר לקח את העדר למרעה. סיפור זה העיר את תשומת ליבי שאינני יודעת היכן נולד. חוה3 שמה לב שבגוישגן מצוין כפר הולדתו. חיפושים ושאלות את חברי הסיג לא עזרו. אבל הדף שלקחתי אתי לטרנסילבניה עם ציון המקום הביא את לויוש לנחש את שם המחוז שאינו קיים ולמצא את הכפר. ואכן שם מצאנו את קבר אמו. אבל העיקר למסע המוצלח היו התילתנים של 4 עלים שמעיין מצאה ביום הראשון.

[מעין]: כן, המסע לטרנסילבניה היה יחסית מאד מוצלח, משום כך ש"ידענו כמעט הכל". אמא עשתה את ההכנות, (אני לא יודעת כל כך מה צריך לעשות, אבל היא שיתפה אותי. אני יודעת שהיא חיפשה מידע על המקומות בהן רצינו לבקר, (כמובן שהיא ותמרה (סבתי) הכינו רשימה עם המקומות שבהם אנו רוצות לבקר) ונעזרה בחברותיה מהפורום כדי לחפש מפות, בעזרת בתה של חברה של תמרה מצאנו מדריך, וההתארגנות הייתה די קשה.

• כיצד ולפי מה תכננתן את הטיול? האם בעקבות העבודה עלה הצורך לבקר במקום מסויים?

[מעין]: עבודת השורשים גרמה לנו להתחיל במחקר והחלטנו גם להתעמק בנושא, ולהוציא ספר. בעקבות זה היו מספר מקומות בהם רצינו לבקר ומספר אנשים שרצינו לפגוש ולדבר עימם, ולראות איך חיו באותם הכפרים שאבותינו נולדו, גדלו וחיו.

[ענת]: מעיין כבר ענתה את העיקר. בעקבות המחקר אכן היו מקומות שרצינו לראות. האמת שהימים לא הספיקו לכל המקומות שרצינו לבקר בהם. העיתוי היה בעקבות הטיול של שאר המשפחה לטרנסילבניה, אבל לשאר המקומות נסענו לבד, על פי המקומות שבהן חברי המשפחה גרו.