דילוג לתוכן הראשי
שושלת שושלת · עץ משפחה ומחקר שורשים
דרכון גרמני ואוסטרי

דרכון גרמני לצאצאי נרדפי הנאצים: סעיף 116, החוק החדש, זכאות ומסמכים שחייבים לחפש

דרכון גרמני לצאצאי נרדפי הנאצים: סעיף 116, החוק החדש, זכאות ומסמכים שחייבים לחפש

דרכון גרמני לצאצאי נרדפי הנאצים הוא נושא שמתחיל כמעט תמיד בסיפור משפחתי: סבא שנולד בברלין, סבתא שעזבה את המבורג כילדה, תעודת לידה ישנה מפרנקפורט, או שם משפחה שהשתנה בדרך לארץ ישראל. אבל מבחינה מעשית, השאלה אינה “האם המשפחה הייתה גרמנית” במובן רגשי או תרבותי, אלא האם קיימת עילה משפטית לקבלת אזרחות גרמנית — ורק אחריה ניתן לבקש דרכון.

נבדק לאחרונה: 26 באוקטובר 2026. המידע שלפניכם נועד לעשות סדר כללי בין סעיף 116(2) לחוק היסוד הגרמני, מסלול ההתאזרחות לפי התיקון החדש יותר בחוק האזרחות הגרמני, והמסמכים שכדאי לחפש לפני שפונים לרשות הגרמנית או לייעוץ פרטני. הכללים משתנים, הפרטים האישיים מכריעים, ואין דרך אמינה לקבוע זכאות רק לפי שם משפחה, עיר מוצא או סיפור משפחתי קצר.

הדרך הנכונה להתחיל אינה בטופס הבקשה, אלא בבנייה שקטה של שרשרת משפחתית: מי נולד איפה, מתי עזב את גרמניה, האם היה אזרח גרמני, מה קרה לאזרחותו, וכיצד אתם קשורים אליו דור אחר דור. כאן נכנסים לתמונה גנאלוגיה, מסמכים משפחתיים, ארכיונים, תעודות אזרחיות ולעיתים גם פערים שצריך להשלים בזהירות.

קודם אזרחות, אחר כך דרכון גרמני

אחת הטעויות הנפוצות היא לדבר מיד על “דרכון גרמני”, כאילו הדרכון הוא הזכות עצמה. בפועל, דרכון הוא מסמך נסיעה שמונפק לאזרח. לכן השאלה הראשונה היא האם קיימת אפשרות לקבל, להשיב או להצהיר על אזרחות גרמנית מכוח נרדפות בתקופת השלטון הנאצי או מכוח תיקונים מאוחרים יותר בחוק.

רק לאחר הכרה באזרחות או קבלת תעודת אזרחות מתאימה, ניתן בדרך כלל לעבור לשלב של בקשת דרכון. לכן גם מי שמחפש “חידוש דרכון גרמני” צריך להבחין בין מצב שבו כבר קיימת אזרחות גרמנית מוכרת לבין מצב שבו צריך להוכיח זכאות לראשונה.

במקרים של צאצאי נרדפי הנאצים, שתי מסגרות עיקריות חוזרות שוב ושוב:

  • סעיף 116(2) לחוק היסוד הגרמני — השבה של אזרחות למי שנשללה אזרחותו הגרמנית מטעמי רדיפה, ולצאצאיו.
  • התאזרחות לפי סעיף 15 לחוק האזרחות הגרמני — מסלול רחב יותר שנועד לכסות מצבים שבהם נרדפים לא בהכרח איבדו אזרחות קיימת, אלא נמנעה מהם אזרחות, הם נאלצו לעזוב, או נפגעו בדרכים אחרות בהקשר האזרחותי.

מהו סעיף 116(2) ולמי הוא מיועד?

סעיף 116(2) לחוק היסוד הגרמני עוסק, באופן כללי, באנשים שאזרחותם הגרמנית נשללה מהם בתקופת השלטון הנאצי מטעמים פוליטיים, גזעיים או דתיים, ובצאצאיהם. זהו מסלול בעל אופי של השבה: הרעיון הוא לתקן שלילה היסטורית של אזרחות, ולא להעניק “אזרחות חדשה” על בסיס מוצא רחוק בלבד.

במקרים רבים מדובר ביהודים שהיו אזרחי גרמניה ואיבדו את אזרחותם עקב חקיקה נאצית או צווים ששללו אזרחות מגרמנים שחיו מחוץ לגרמניה. עם זאת, כל תיק נבדק לפי עובדותיו. אדם שנולד בעיר שהייתה פעם תחת שלטון גרמני, או דיבר גרמנית בבית, לא בהכרח היה אזרח גרמני. מנגד, גם אם אין בידי המשפחה דרכון ישן, ייתכן שיש דרך להוכיח אזרחות באמצעות מרשם תושבים, תעודות אזרחיות, מסמכי הגירה או רשומות אחרות.

דוגמאות למצבים שיכולים להתאים לסעיף 116

  • אב קדמון שהיה אזרח גרמני, יצא מגרמניה בשנות ה־30 או ראשית שנות ה־40, ואזרחותו נשללה עקב רדיפה.
  • משפחה יהודית מגרמניה שאחד מבניה הופיע ברשימות שלילת אזרחות או במסמכי הגירה המעידים על אזרחות גרמנית קודמת.
  • צאצאים של אזרח גרמני שנרדף מטעמים דתיים, גזעיים או פוליטיים, כאשר ניתן להוכיח קשר משפחתי רציף עד המבקש.

הנקודה המרכזית היא כפולה: צריך להראות גם את הזיקה האזרחית לגרמניה וגם את שלילת האזרחות או הפגיעה הרלוונטית בתקופה הנאצית. סיפור משפחתי לבדו אינו מספיק, אך הוא יכול לכוון אל המסמכים הנכונים.

החוק החדש: התאזרחות לצאצאי נרדפי הנאצים לפי סעיף 15

בשנים האחרונות הורחבו האפשרויות לצאצאי נרדפי הנאצים באמצעות סעיף 15 לחוק האזרחות הגרמני. המסלול הזה נועד לתת מענה למצבים שלא תמיד נכנסו בצורה נקייה לסעיף 116(2). לדוגמה, אנשים שנרדפו ולא היו אזרחים גרמנים בפועל, אך היו זכאים להתאזרח ונמנעה מהם האפשרות; מי שנאלצו לוותר על מקום מושבם בגרמניה; או מי שנפגעו מאפליה חוקית ומנהלית שמנעה העברת אזרחות או קבלתה.

המשמעות המעשית היא שיש משפחות שבעבר קיבלו תשובה שלילית או לא בדקו כלל את האפשרות, וכיום עשויות להידרש לבחינה מחודשת. יחד עם זאת, סעיף 15 אינו “מסלול פתוח לכל מי שיש לו שורשים גרמניים”. נדרשת הוכחה מסודרת של רדיפה, זיקה לגרמניה, נסיבות הפגיעה, וקשר משפחתי ישיר.

ההבדל המעשי בין סעיף 116 לסעיף 15

נושא סעיף 116(2) סעיף 15 לחוק האזרחות
מוקד הבדיקה שלילת אזרחות גרמנית קיימת פגיעה רחבה יותר בזכאות, באפשרות להתאזרח או במעמד עקב רדיפה
מה צריך להוכיח אזרחות גרמנית קודמת, שלילה, קשר משפחתי זיקה לגרמניה, רדיפה, פגיעה אזרחית רלוונטית, קשר משפחתי
למי מתאים בעיקר צאצאי אזרחים גרמנים שאזרחותם נשללה גם למצבים מורכבים שבהם לא הייתה שלילת אזרחות קלאסית

בפועל, לעיתים כדאי לבדוק את שני המסלולים במקביל מבחינה עובדתית. לא כדי “לבחור מה נשמע טוב יותר”, אלא כדי להבין איזו עילה מתאימה לנתונים המשפחתיים.

מי נחשב צאצא, ואיפה נתקעים בשרשרת המשפחתית?

הבקשה מבוססת על קשר דם או קשר משפטי מוכר בין המבקש לבין האדם שנרדף. לכן חייבים לבנות שרשרת מלאה: נרדף או נרדפת → ילד או ילדה → נכד או נכדה → המבקש. בכל חוליה צריך להוכיח לידה, הורות, ולעיתים נישואין, שינוי שם, אימוץ או הכרה באבהות.

כאן עץ משפחה מסודר אינו קישוט, אלא כלי עבודה. הוא עוזר לראות מי חסר, איפה יש סתירה בתאריכים, באיזה דור השתנה שם המשפחה, והאם יש כמה ענפים שצריך להפריד ביניהם. רצוי לבנות עץ משפחה בסיסי עוד לפני הזמנת תעודות, כדי לא לבזבז זמן על אדם בעל שם דומה שאינו האב הקדמון הנכון.

מסמכים משפחתיים בסיסיים לכל דור

  • תעודות לידה של כל אדם בשרשרת, כולל המבקש.
  • תעודות נישואין כאשר שם משפחה השתנה או כאשר צריך להוכיח קשר בין הורים לילדים.
  • תעודות שינוי שם, אם השם עוברת, קוצר, תורגם או הוחלף לאחר העלייה לארץ.
  • תעודות פטירה במקרים שבהם הן מסייעות לאמת תאריך, מקום לידה או שם הורים.
  • מסמכי אימוץ או הכרה בהורות כאשר הקשר אינו מופיע בצורה רגילה בתעודות הלידה.

חשוב במיוחד לא להסתמך רק על תרגום משפחתי של שמות. “יעקב”, “Jakob”, “Jacob” ו-“Jacques” יכולים להופיע במסמכים שונים, אבל צריך להוכיח שמדובר באותו אדם. גם שינויי שם משפחה כמו כהן/קון, וייס/ויס, הירש/הרש או שמות שעברו עברות עשויים ליצור בלבול.

אילו מסמכים גרמניים מחפשים?

המסמך האידיאלי הוא דרכון גרמני ישן או תעודת אזרחות, אך ברוב המשפחות אין מסמך כזה. לכן מחפשים ראיות עקיפות וחזקות ממקורות שונים בגרמניה ומחוצה לה. המסמכים משתנים מעיר לעיר ומתקופה לתקופה, ולעיתים דווקא מסמך צדדי לכאורה — רישום כתובת, בקשת הגירה, או תעודת נישואין — פותח את התיק.

סוגי מסמכים שיכולים להיות רלוונטיים

  • תעודות לידה, נישואין ופטירה מגרמניה — לרוב מהרשויות האזרחיות המקומיות, לפי עיר ומחוז.
  • מרשמי תושבים וכתובות — יכולים להראות מקום מגורים, אזרחות, דת, עיסוק ותאריכי מעבר.
  • מסמכי הגירה ויציאה מגרמניה — בקשות, רישיונות, רשימות נוסעים או תיעוד מנהלי אחר.
  • מסמכי שלילת אזרחות — אם קיימים, הם משמעותיים במיוחד במסלול סעיף 116.
  • מסמכי קהילות ורשומות אזרחיות משלימות — כאשר תעודות המדינה חסרות או נהרסו.
  • מסמכים ישראליים מוקדמים — תיקי התאזרחות בארץ, רישומי עלייה, תעודות זהות ישנות או רישומי משרד ממשלתי, אם הם מציינים מקום לידה ואזרחות קודמת.

יש להתייחס למסמכים מתקופת השואה ונרדפות בזהירות ובכבוד. מטרתם כאן היא בירור עובדתי של אזרחות וזיקה משפחתית, לא עיסוק סנסציוני בגורלם של אנשים. כאשר מופיעים פרטים קשים או לא שלמים, אין להסיק מהם מסקנות מעבר למה שהמסמך עצמו מאפשר.

שלב אחר שלב: איך מתחילים בדיקה רצינית?

  1. כותבים את הידוע במשפחה — שמות מלאים, תאריכים משוערים, ערים, שמות הורים, שנת עלייה או הגירה, שפות ושמות קודמים.
  2. בונים עץ משפחה עובדתי — לא עץ “יפה”, אלא כזה שמראה קשרים, פערים וסימני שאלה.
  3. אוספים מסמכים ביתיים — דרכונים ישנים, כתובות על גב תמונות, מכתבים, כתובות בגרמנית, תעודות נישואין, פנקסי משפחה ומסמכי עלייה.
  4. מזהים את האב הקדמון הרלוונטי — האדם שממנו נובעת הטענה: אזרח גרמני שנשללה אזרחותו, או נרדף שנפגע בהקשר האזרחותי.
  5. מכינים רשימת מסמכים חסרים — לפי כל דור, מהנרדף ועד המבקש.
  6. בודקים מול מקורות רשמיים — קונסוליה גרמנית, הרשות הפדרלית המוסמכת בגרמניה, ורשויות מקומיות לפי הצורך.
  7. מקבלים ייעוץ פרטני אם התיק מורכב — במיוחד כשיש אימוץ, לידה מחוץ לנישואין, שינויי גבול, אזרחות נוספת או תשובות סותרות.

מי שרוצה להבין איך הופכים סיפור משפחתי לרצף ראיות יכול להיעזר גם במדריך על מחקר משפחתי. חשוב לזכור: במחקר כזה לא “מוכיחים הכול ביום אחד”. לפעמים מתחילים בתעודת לידה אחת, והיא מובילה לכתובת, שמובילה לרישום תושבים, שמוביל לשם ההורים הנכון.

טעויות נפוצות בבקשות של צאצאי נרדפים

“הוא נולד בגרמניה, אז הוא היה אזרח גרמני”

לידה בשטח גרמניה אינה תמיד מספיקה. בתקופות שונות דיני האזרחות התבססו במידה רבה על מוצא ולא רק על מקום לידה. לכן צריך לבדוק מה היה מעמד ההורים, מה היה החוק הרלוונטי, והאם קיימות ראיות לאזרחות.

“יש לנו שם משפחה גרמני”

שם משפחה הוא רמז, לא הוכחה. משפחות יהודיות רבות נשאו שמות בגרמנית גם מחוץ לגרמניה, למשל באזורים שהיו תחת השפעה אוסטרו-הונגרית, פולנית, רומנית או ליטאית. שם גרמני יכול לפתוח כיוון מחקרי, אך אינו קובע זכאות.

“מצאנו מסמך אחד, זה מספיק”

לעיתים מסמך אחד מוכיח פרט מסוים בלבד: מקום לידה, שם אב, או כתובת. בקשת אזרחות דורשת תמונה מלאה יותר. אם יש תעודת לידה של הסבתא מברלין, עדיין צריך להוכיח מי היו הוריה, מה הייתה אזרחותה, כיצד נרדפה או נפגעה, וכיצד המבקש קשור אליה.

“המשפחה כבר קיבלה, אז גם אני אקבל”

בקשה של בן דוד או אח יכולה לעזור מאוד, אבל אינה מבטיחה תוצאה זהה. ייתכן שהענף המשפחתי שונה, שחסרה חוליה, או שהרשות תבקש מסמכים נוספים. אם יש במשפחה תיק שכבר הוכר, כדאי לדעת אילו מסמכים הוגשו ומה בדיוק הוכר, אך לא להניח שהכול עובר אוטומטית.

מה עושים כשאין תעודות?

חוסר בתעודות הוא מצב נפוץ, לא סוף הדרך. מלחמה, הגירה, שריפות ארכיון, שינויי גבולות ושמות שונים יוצרים פערים. השאלה היא האם ניתן לבנות ראיות חלופיות מספיקות. לפעמים יש צורך לפנות לעיר אחרת מזו שהמשפחה זוכרת; לפעמים מקום הלידה נכתב בשם היסטורי שכבר אינו בשימוש; ולעיתים תעודה ישראלית מאוחרת מכילה את המפתח למסמך גרמני מוקדם.

במקרים של פערים, כדאי לעבוד לפי סדר:

  • לרשום את כל גרסאות השם בגרמנית, עברית, אנגלית ושפות נוספות.
  • לבדוק תאריכים בטווח ולא רק ביום מדויק, כי גילאים במסמכים ישנים אינם תמיד מדויקים.
  • להבחין בין מקום לידה, מקום מגורים אחרון ומקום שממנו יצאה המשפחה.
  • לחפש אחים ואחיות של האב הקדמון; לעיתים המסמך של האח שורד ומוכיח את פרטי ההורים.
  • לתעד כל מקור שנבדק, גם אם לא נמצא בו דבר, כדי לא לחזור שוב ושוב לאותה נקודה.

אזרחות כפולה, ילדים ובני זוג

במסלולי השבה והתאזרחות הקשורים לנרדפות הנאצים, גרמניה מכירה בדרך כלל באפשרות להחזיק אזרחות נוספת, אך אין להסתמך על ניסוח כללי בלי בדיקה פרטנית. שאלות של אזרחות כפולה עשויות להיות מושפעות גם מהמדינה האחרת שבה המבקש אזרח, מגילו, מדרך קבלת האזרחות ומנסיבות נוספות.

ילדים קטינים, ילדים בגירים ובני זוג אינם נמצאים תמיד באותו מעמד. צאצאים ישירים עשויים להיכלל במסלול אם הם עומדים בתנאים, אבל בן או בת זוג אינם מקבלים זכאות אוטומטית רק בגלל נישואין למי שהוכר כאזרח. גם כאן צריך לבדוק את הכללים העדכניים מול הקונסוליה או הרשות הגרמנית, ובמקרה אישי מול עורך דין בעל רישיון מתאים.

שאלות שקוראים באמת שואלים

האם צריך לדעת גרמנית?

במסלולים מסוימים לצאצאי נרדפי הנאצים לא תמיד נדרשת אותה רמת שפה שנדרשת במסלולי התאזרחות רגילים. אבל דרישות יכולות להשתנות לפי סוג הבקשה והנסיבות, ולכן אין להניח פטור בלי בדיקה רשמית.

האם בדיקת DNA יכולה להוכיח זכאות?

בדיקת DNA אינה מחליפה תעודות אזרחיות ואינה מוכיחה אזרחות גרמנית. אזרחות נבחנת לפי קשר משפטי ומשפחתי מתועד, לא לפי אחוזי מוצא. במקרים משפחתיים מסוימים DNA עשוי לסייע למחקר גנאלוגי פנימי, אך הוא אינו הבסיס לבקשת אזרחות.

כמה זמן זה לוקח?

משך הטיפול משתנה מאוד לפי עומס הרשויות, מורכבות התיק, איכות המסמכים והצורך בהשלמות. אין דרך אחראית להבטיח לוח זמנים. גם אגרות, דרישות תרגום ואימות מסמכים עשויות להשתנות מעת לעת.

האם כדאי להגיש לבד?

יש משפחות שמצליחות לאסוף מסמכים ולהתנהל עצמאית, במיוחד כאשר השרשרת פשוטה ויש תיעוד ברור. במקרים מורכבים — לידות מחוץ לנישואין, אימוץ, אזרחות לא ברורה, מסמכים סותרים או תשובה שלילית בעבר — כדאי לשקול ייעוץ פרטני אצל גורם מקצועי מתאים, ובשאלות משפטיות אצל עורך דין מורשה.

השורה התחתונה: דרכון גרמני מתחיל במחקר משפחתי מדויק

בקשה לדרכון גרמני לצאצאי נרדפי הנאצים אינה מתחילה בדרכון אלא באזרחות, ואינה מתחילה בטופס אלא במסמכים. סעיף 116(2) מתאים בעיקר למצבים של שלילת אזרחות גרמנית עקב רדיפה, ואילו סעיף 15 עשוי לפתוח אפשרות במקרים רחבים יותר של פגיעה בזכאות או במעמד האזרחי בתקופת הנאצים. בשני המסלולים, ההבדל בין סיפור משפחתי לבין תיק מבוסס הוא שרשרת ראיות: תעודות, שמות, תאריכים, קשרי משפחה והבנה זהירה של ההקשר ההיסטורי.

לפני שמסיקים שאין זכאות — או להפך, לפני שמניחים שהיא מובטחת — כדאי לבנות עץ משפחה, לאסוף מסמכים מכל דור, לזהות את האב הקדמון הרלוונטי ולבדוק את המסלול המתאים מול מקורות רשמיים. לפעמים מסמך אחד שנמצא במגירה משנה את כיוון הבדיקה; לפעמים דווקא פער קטן בתאריך מגלה שהמשפחה חיפשה את האדם הלא נכון.

נכתב על ידי

דניאל קורן

עבר בעצמו תהליך של אזרחות אירופית ומלווה בני משפחה בבירוקרטיה, וכותב על דרכונים לצאצאים ועל בדיקות DNA. אינו עורך דין, אינו גנטיקאי ואינו מייצג קונסוליה או משרד — מסביר את התהליך באופן כללי, וכל מקרה אישי מחייב בדיקה מול הרשות הרשמית ועורך דין מוסמך.